Page 2 - מפיק מרגליות חקת תשפא
P. 2
לפעול באפרה לטהר טמאים ,ונפק”מ ,שאם הביא פרה אדומה ולא קיים מצוותה כגון שעשאה בעבירה, על הפרשה ועל הדף
דפרה כשרה היא אבל אין בה מצוה כיון שבאה בעבירה ,דכיון שלא קיים מצוותה אין ערפה יכול לטהר, הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
זאת חוקת התורה – רבי משה הדרשן
משום דכך מצינו בחטא העגל שהמצוה כיפרה את חטא העגל ,ה”ה שהמצוה היא מטהרת את הטמא מת,
כתב המג”א [סימן תק”פ סוסק”ט] דנהגו להתענות ביום ו’ של פרשת חוקת שהיתה אז שריפת התלמוד,
ואם יעשה מעשי הפרה ללא מצוות הפרה ,לא הוי אפר פרה לטהר טמא מת[ .ובזה יבואר מדוע כתוב ואף דשריפת התלמוד היתה בתאריך ה’ בתמוז מ”מ נקבע התענית ליום ו’ דפרשת חוקת ,והביא מספר
תניא [לאחד הראשונים] ששאל על כך בחלום וענו לו ‘ודא גזירת אורייתא’ ,במילים אלו מתחיל
בריש הפרשה שתי פעמים ‘לאמר’ ,וזאת מכיון שכבר נאמרה פרשה זו במרה ובסיני וחוזרים עליה שוב התרגום בפרשתנו ,ובתוספת ו’ ודא ,לומר לך שיתענו ביום ו’ לפרשת ודא גזירת אורייתא ,כלומר
ולכן כתוב גם ה’לאמר’ שנאמר בה בתחילה וגם הלאמר החדש של התוספת שבפרשה זו]. דפרשת חוקת [ ו’דא’ הוא רמז ליום ה’ תמוז].
זאת ועוד‘ ,המנחת אלעזר’ ממונקאטש [בספרו דברי תורה ח”ח אות לא’] ,מביא מזקנו ‘הבני יששכר’
תחילה למדו ‘קדשים’ ואח”כ ‘טהרות’ שמקובל בידו שבלילה קודם שבעלי התוס’ מסרו נפשם על קדושת השם ,עמלו באותו לילה בענין פרה
אדומה וכתבו את התוס’ הארוך שבב”ק עז ,.ומקובל שגם זה היה בעש”ק פרשת חוקת שקורין בה
וכן איתא במדרש [פי”ט פ”ד] דכאשר מסר הקב”ה למשה את כל דיני טומאה מסר לו גם את טהרתם, פרשת פרה אדומה [בשנת תתנו’] .ואכן גזירות תכפו על עמ”י בשבוע זה של פרשת חוקת ,והכל הם
אבל בטומאת מת לא מסר לו טהרתו ונתכרכמו פניו של משה ושאלו מה טהרתו ושתק הקב”ה וכשמסר גזירות אורייתא ואין לנו רשות להרהר בהם.
דברים שהשטן והאומות משיבים עליהם
לו את מצות פרה אמר לו מה ששאלתני מקודם מה טהרתו הרי זו טהרתו’ עכ”ד המדרש ,מוכח א”כ ברש”י בתחילת הפרשה מביא את הגמ’ ביומא סז‘ :את חוקותי תשמרו דברים שהשטן והאומות משיב
עליהם ואלו הן אכילת חזיר שעטנז יבמה וכו’ אני ה’ אני ה’ חקקתיו ואין לך רשות להרהר בהן ,עכ”ל.
כדברינו דבמרה וכן במסירת כל הטומאות בהר סיני לא ידע משה עדיין טהרת המת כיצד ,וזאת כיון ואף דבגמ’ [ביומא שם] לא הובא פרה אדומה ,כתב התוס’ ישנים דה”ה אפר פרה וכיסוי הדם וכדו’
וכן בפסיקתא דרב כהנא הוסיפו ‘פרה אדומה[ .ועי’ במהרש”א דביאר מדוע לא הוזכרה בגמ’ כאן
שלא ניתנה לו במרה ואף לא בסיני שהרי שם ניתנה רק פרשת פרה דקדשים ,ורק כעת לאחר חטא פרה ,דנאמרו רק דברים שיש בהם צד איסור והיתר כגון שעירי יוה”כ שאחד לשמים אחד לעזאזל ,וכן
ציפורי מצורע אחת לקב”ה ואחת משולחת ,וכן כלאים דנעשית מצוה בציצית וכדו’].
העגל שמוסר לו שוב פעם פרה אדומה מדין טהרות שהרי טיהרה את מעשה העגל ,כמו”כ אומר הקב”ה
חוקה בסתרי הטבע
דמצות פרה אדומה מטהרת את הטמאי מתים [ובאמת יש בזה מחלוקת ראשונים אם פרה היא מצוה ובהמשך חכמה [יט ג] כתב דיש בפרה דבר מחודש דמעשיה נעשים בחוץ ודמיא לזובח לשעירים
ומאידך יש דין שיעמוד כנגד אוהל מועד ויש כאן חיבור של של טוב ורע יחדיו ,והוסיף עוד ,דיש חוקה
לעצמה או שכל כולה באה רק כהכשר לטהר מתים ,ותליא בני”ד]. בסתרי הטבע שארס המחלה הוא המרפא וכדמצינו [יומא פד ]:בדברי ר’ מתיא בן חרש דחצר כבד של
כלב מרפא נשיכת הכלב ,וכמו”כ הסתר כזה יש בפרה אדומה דשוחט בחוץ כעין זביחה לע”ז ומסתכל
היאך מצות פרה מטהרת מתים
באותה שעה אל פני אוהל מועד וזהו התיקון הנסתר בדרכי הטבע שיש בפרה אדומה.
אלא דיש לבאר לדברינו היאך אפר קיום מצות פרה מטהר טומאת מת ,דבשלמא שמצות פרה תכפר חוקה או כטעמו של ר’ משה הדרשן
על מעשה העגל מובן שתבוא אם ותקנח צואת בנה אלא מה כח קיום מצות הפרה לטהר טמאי מתים , וידוע טעמו של ר’ משה הדרשן [ברש”י יט’ כב’] במצות פרה אדומה ,שבאה לכפר על מעשה העגל
שתבוא אם ותקנח צואת בנה ,והקשה החת”ס דהיאך יתכן שמצות פרה באה לכפר על מעשה העגל והרי
ויש לבאר עפמ”ש [בגמ’ [ע”ז ה ].וכן במדרש [לב א] וכן הוא בגר”א] ,דבזמן מתן תורה היו קרובים
כבר נאמרה מצות פרה במרה עוד קודם לחטא העגל ,וכי ניתנה על שם מה שעתידים לחטוא בעגל.
לדרגתו של אדה”ר קודם החטא קודם שנקנסה עליו מיתה ,ובשעת מתן תורה המציאות היתה שלא יהיה ועוד מקשין העולם ,וכי פרה אדומה חוקה היא ,והרי אין טעם מובן הימנה וכדר’ משה הדרשן שתבוא
עוד טומאת מת בעולם כיון שכבר אין מיתה בעולם עד שחטאו בעגל וחזר עליהם עונש מיתה וכמ”ש אם ותקנח צואת בנה ,וזהו טעם נפלא ומובן ,וא”כ מדוע חשיבא מצות פרה לחוקת התורה.
שתי פרשיות – קדשים וטהרות
‘אני אמרתי אלהים אתם וכו’ אכן כאדם תמותון’ ,וכיון שפרה אדומה הועילה לטהר את טומאת חטא
והנראה לומר דפרשת פרה אדומה בנויה משתי פרשיות שונות ,ושתי נושאים שונים הם ,דפרשה
העגל א”כ בכח פרה אדומה להחזיר ולבטל את כח המיתה שבעולם ,ועל כן יכול לבטל גם את טומאת ראשונה היא מתחילת הפרשה ועד פסוק י’ ושם מסתיים הפסוק במילים ל’חוקת עולם’ והיא היא פרשת
הקרבתה של פרה אדומה ופרשת קדשים היא ,ופרשה שניה מפסוק יא’ שמתחיל ענין טהרת טמא מת
המת שבאה בעטיו של חטא העגל [וכעי”ז באילה”ש בשם המהר”ל].
מכאן ואילך היא פרשת טהרות היאך מטהרים טמא מת ע”י מצות הפרה שהובאה בתחילת הפרשה.
פרפרת נאה – תיקון החטא משורשו ולפי”ז יבואר נפלא ,דפרשה ראשונה של מצות פרה שהיא מדיני קדשים ,נאמרה כבר במרה והיא
מצוה ללא טעם שהרי לא מובן סיבת ביאתה אלא הקרבה ייחודית של פרה ושריפתה ועקרבן בעלמא
והנה ,לעיל נתבאר דפרה אדומה תיקונה הוא מהשורש שלוקחים את הרע שבתוך הטוב וכך מתקנים היא ,אלא דלאחר שחטאו בחטא העגל ,אמר הקב”ה אם תקיימו לפני מצוה זו שחוקה היא ,הריני מכפר
לכם בעשייתה על חטא העגל ,ואף דבנתינתה במרה לא היה ידוע מטרת נתינתה ולשם מה באה כי חוקה
אותו ,ובזה ביארנו דע”י פרה אדומה נתקן טומאת מת שנגזרה מחמת חטא העגל ,ויש כאן תיקון היא ,מ”מ בכח מה שיעשוה ללא שאלות ותמיהות תכפר להם על מעשה העגל ,וכמו שביארו רבותינו
דכיון ששורש חטאם בחטא העגל היה ששאלו שאלות וחקרו ותמהו היכן משה ,כעת בקיום מצוה שהיא
משורשו הגורם לטהרה וכאילו אין כאן מיתה. חוק הרי מתקנים את השאלות והתמיהות שגמרו לחטא העגל ,ובאמת ,כל מצוה שהיא חוק היתה יכולה
מצינו כעין זה גם בסוף הפרשה בענין נחש הנחושת ,שהרי נחש נקרא כך על שם הנחושת אשר בתוכו לכפר ,ונבחרה מצוה זו דוקא כדי שתבוא אם ותקנח צואת בנה ,והיא דומה לה.
אפר פרה מטהר – במעשה פרה או במצות פרה
[כוזרי פ”ד כה’] ‘כל אשר יקראו לו האדם נפש חיה הוא שמו’ מכיון שיש בסם הנחש הרבה מנחושת,
ומכיון שלאחר חטא העגל הפכה מצוה זו להיות מצוה המכפרת וכיפרה להם על חטא העגל ,מכאן ואילך
ובזה הקב”ה ריפאם בנחש נחושת גופא ההורגם שהוא יהיה רופאם ,ממש כעין פרה דמתקנת את חטא נסללה הדרך שמצוה זו היא גם מטהרת טמאים ומכאן מתחילה פרשת טהרות ,וכמו שפרה מכפרת על
חטא העגל בעשייתה גופא ובקיום המצוה ואף ששורש ציוויה לא בא לשם כך ,כמו”כ טהרת טמא מת
העגל ,וממכה עצמה מתקן רטיה. היא טהרה הנובעת ממצות פרה אדומה ולא ממעשה פרה אדומה ,ולאחר שמקיים מצות פרה יכול
והדברים נאים כפליים ,ע”פ דברי המשך חכמה דהקשה על לשון התורה ‘והיה כל הנשוך’ והרי ‘והיה’
הוא לשון שמחה ו’ויהי’ הוא לשון צער וא”כ היה צריך לכתוב ‘ויהי כל הנשוך’ ,וביאר דכתב והיה
לשון שמחה לומר לך דאף מי שהיה חולה ונוטה למות מחמת
זיקנה ובדרך הטבע ,גם הוא אם הכישו הנחש הסתכל בנחש
קרן אורה -הדף היומי הנחושת ובטל ממנו גם המות הטיבעי ,וזאת מכיון שכל מקום
שמבטלים את החטא משורשו ע”י הטוב והרע ,הרי זה מבטל
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! את כח המיתה שבעולם ומגיע עד שורשו[ .וכן מצינו במידה
טובה ,דבמכת בכורות גם בני ישראל שהגיע זמנם למות לא
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? מתו] .וכמו”כ ידוע בשם ר’ זונדל סלנט והגר”ח מוולאז’ין
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! דביארו הפסוק ‘ויהו המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף’
דנכללו במספר זה גם אלו שהגיע זמנם למות ,ודייקו כן
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי כן מטעמי המקרא שם טפחה אתנחתא ,כלומר ויהו המתים
04-6641505 כלומר על פי הטבע ,וגם הם מתו במגיפה.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
נלכמבעדשבה,אולפןמרבווטתה,שלחאשששמתיעתשיי,פגבער.ור לי בוודאות שהרב אלישיב לא הורה הוראה שכזו .אך לא רציתי לצאת נגד אותו יהודי רבינו ואמר :האם מעלה אתה בדעתך שהנך בדרגתו של הגר"א ,לנהוג בכל הנהגותיו?!
בהמבהחידתשושכןהכ.למלב.סאוובפפמןרנזעחהלההההרשתבליקיאיםליםהגשבירביבי"זתושצ"מאלנ,לייןבשימשבצבואתמצתהםא.ה וחקרארויזנאהקהרבאשהוהלהחכתסהיפןרלאלבתקברבכיילאתוהת,פבהרבשושחקהררי.שתקרחאשו בחובלקשר,הוגעודודלהש,לולשכהן לפאסוהקיתםקייבפםרמשניהן והבפכןר,שכהא,שערדייהןגעעונולילםקרריקאתשלהשתהורקהר,ונאויצם,ר כפומלומבוכסלגמדונל.חהאנישלהבשעבתתי.דאעלתאיששבגעםליבהמהקרשלהיכשזיהת,קבוורקאוירםאיאםתבכתלפיהלפתרשמנהחעהדאסותפכה.ל
'זלוצהמדצוירדג',כבםכפזנשהיולשאיבונתכילשאמאדלמםו,שתילולתושלמומשתשוא,בלוגשדתוהיול,רייום.ג"גם,אדוךללללהממושעדישמומה,השנהמהייגוותשתירומחמבלפכילשמועבדתאהו"מב[תכבלראכשתועתטהו.זבבת].ערצבמושיובכרולחלני[שומטתו,תוחךרבהאופסינפיורש'יאממפתציקכאלמלרסעגפצליוקמוות'ת]ריו,ב לבאקשכךמטבושקענהועיהתמצהיי..קמירשאוםךסאייבכםהר,ושתדקיעירםששאובעאירלןשיכהכהללרעבולהותשיגתחםייוןללשרתבלבוכיתסךעו,ילףמלהיכארדילהזחיעוכלהירםנ.הו.קחההלליהשלבאמכמהךר ,בששבאכייןנטהסחובןחרוגבתמיהו.רשאזושךשתהמלהיעההבהבמיורהכאהזתניקלויבףמטהבלרדה,בעלתאופ.לייכלשךיאבההנזתצחע"תילק לששיאתיש.חרלאלהמעערללוותי,תת
