Page 2 - מפיק מרגליות קרח תשפא
P. 2
בשכונתם ועזבו את מקום מגוריהם ואף שלא ידעו מי ומי החולקים ועל מה תיסוב מחלוקתם ,מ”מ קמו ועזבו את על הפרשה ועל הדף
‘מקום הסכנה’ ו’האויר המזוהם’]. הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
הרומו מתוך העדה – השוכן אתם בתוך טומאתם
‘הרומו מתוך העדה’ גאונותו של המהרי”ל דיסקין
פרשה זו יפה נדרשת ,וכהקדמה לפרשה זו נפתח בדברי הכהן הגדול מדוינסק ,דיהיב ליביה לנקודת חילוק זו בין
בביאור המילים ‘הרומו מתוך העדה’ שנאמר קודם המגיפה [ולא לשון ‘הבדלו’ כמ”ש קודם בליעת קרח ועדתו], יחיד לציבור [וישלח יד כט’] ,שהרי יחיד שעבר עבירה בין אדם למקום ,חייב מיתה או מלקות וכו’ ,ומאידך יחיד
שעבר עבירה שבין אדם לחברו כגון לשה”ר רכילות וכדו’ שהם עבירות בין אדם לחברו ,אינו נענש עליהם כלל,
ביאר גאון הגאונים קודש הקדשים המהרי”ל דיסקין בחשבון נפלא ,שהרי מספר בנ”י היה אז שש מאות אלף משא”כ אצל הציבור הגלגל מתהפך ,שהרי ציבור שחטאו ונשחתו בעבודה זרה ועריות אין הקב”ה עונשם דכתיב
‘השוכן איתם בתוך טומאתם’ [יומא נז ].משא”כ עבירות של בין אדם חברו בציבור כנימוסיות ומידות לשון הרע
וחמש מאות וחמישים [ ,]600,350וכיון שאמר הקב”ה ‘הרומו’ היינו שרוצה ליקח מאיתם תרומה ,ותרומה כאן ומחלוקת ,דברים אלו כשנעשים בציבור ,הקב”ה לא מאריך אף מסלק שכינתו מהם ומביא עליהם מגפה וחרב הרג
תהיה בשיעור של עין טובה אחד מארבעים ,דכיון שכועס עליהם א”כ יתרום מהמרובה שהוא אחד מארבעים ולא ואבדן ,ללמדך שבציבור איכא קפידא יתירא על מצוות שבין אדם לחברו.
סתירה ברמ”א אם יש לחוש למחלה מדבקת
אחד מששים ,נמצא דנגזרה הגזירה על חמש עשרה אלף ושמונים ושמנה [ 15,088ושלושת רבעי אדם שנותר לא
והנה ,בשו”ת הרמ”א סימן כ’ נשאל ,בשמעון ששכר בית מראובן וגמרו ביניהם את ענין השכירות ,ואח”כ חלתה
חשיב ,שודאי יגזר עליו לחיות ‘אם יש עליו מלאך אחד מליץ מיני אלף] ,ובפועל מתו ארבעה עשר אלף שבע מאות אשתו של שמעון בחולי המדבק [צהבת] ,וכעת מעכב עליו ראובן המשכיר ורוצה לחזור בו הסיכום השכירות מחמת
חולי המדבק של אשת שמעון [כיון שגם המשכיר גר בבית זה] ,והשיב הרמ”א דאין ראובן רשאי לעכב ולבטל
14,700מלבד המתים על דבר קרח ששם מתו עוד מאתים חמישים ,וסך המתים ארבעה עשר אלף תשע מאות הקנין ,ומוסיף ‘כי מה שאומר שהוא חולי המדבק כולו הבל ומי שליבו נוקפו אומר כן כי ה’ יתברך הוא המוחץ
והרופא ,ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום חילוק בין חולי המדבק לחולי
וחמישים ,ועוד שלשה אנשים שהם קרח דתן ואבירם ,נמצא הכל סך ,14,953ולפי חשבון התרומה היו צריכים שאין מדבק חוץ מלענין בעלי ראתן שאסרו לישב בצילו’ עכ”ד .מבואר מדברי הרמ”א שאין לחוש לחולי מדבק,
ולכן אינו יכול לבטל השכירות ,ודברי הרמ”א אף הובאו בש”ך בחו”מ סימן שיב’ סק”ב .ודבריו תמוהים ,וכי אין
למות 15,088נמצא שהציל בקטורת 135אנשים ,כמנין גימטריא קהל’ ,והיינו דכתיב ‘וירץ אל תוך הקהל’,
על האדם להבריח עצמו מפני המגיפה.
כלומר ,שבמעשיו אלו הציל אנשים כמנין קהל .עכ”ד המהרי”ל‘ .הפלא ופלא’ [ועי’ גם במשך חכמה וכן במהרי”א וסתירה לזה מצינו ברמ”א עצמו ,דפסק ביור”ד בסימן קטז ס”ה ‘יש לברוח מהעיר כשיש דבר בעיר ויש לצאת
מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו’ עכ”ל ,וכן המשנ”ב מביא בסימן תקעו’ סק”ה בשם השל”ה ,דכשיש בעיר
דביארו כל אחד בדרכו את מנין המתים במגיפה].
אבעבועות פורחים בתינוקות ומתים כל אחד יבריח בניו מן העיר כיון שהיא מחלה מדבקת.
פרפרת נאה – ויפלו על פניהם ‘הבדלו מתוך העדה’ – מחלה מדבקת
ולפי מש”כ המפרשים דלשון ‘הרומו’ הוא מלשון תרומה ,והקב”ה בא לתרום תרומה מישראל ,יבואר בזה ענין ובגליון רע”א שם מביא דמקור הדברים שיש לברוח מהעיר מפני המגיפה ,הם מרבינו בחיי בפרשתן דאמר הקב”ה
למשה ואהרן ‘היבדלו מתוך העדה’ ,וברבינו בחיי ביאר מדוע היו צריכים להיבדל וכי הקב”ה אינו מבדיל בין רעים
נוסף ,דהנה יש להקשות דבפעם הראשונה כתוב ‘הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע’ ומיד ‘ויפלו על טובים ,וז”ל ‘ומה שהוצרך לומר הבדלו והקב”ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך להבדל אצלו שהרי יכול
הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם וכו’ וא”כ מה צריך לומר הבדלו ,אלא כדי שלא ידבק בהם האויר
פניהם ויאמרו האיש אחד יחטא ועל כל העדה’ ,משה ואהרן מתפללים שלא יענשו כולם בחטא קרח ,ואילו בפעם הרע שבמכת הדבר כענין האמור באשתו של לוט ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח וכו’ [ומביא שם עוד תירוץ
לקושיתו]’ עכ”ל .מוכח מדברי רבינו בחיי אלו ,דיש חיוב על האדם לברוח בשעת מגפה מפני האויר הרע ,וא”כ
השניה כשאומר הקב”ה ‘הרומו מתוך העדה הרעה הזאת ואכלה אותם כרגע’ מיד כתוב ‘ויפלו על פניהם’ ולא
היאך כתב הרמ”א בשו”ת בענין שוכר ומשכיר ד’מי שליבו נוקפו אומר כן’ ,וצריך עיון.
ביקשו מאומה כמו בפעם הראשונה ,ויש ליתן טעם בדבר. אויר מדבק או חולה מדבק
והביאור ,דבפעם הראשונה שהקב”ה רוצה להרוג את כולם ,ולכן אומרים ‘האיש אחד יחטא’ ,אבל בפעם השניה ובציץ אליעזר [ח”ט סי”ז פ”ה] דן בדברי הרמ”א אלו בהרחבה [דדן שם לענין למסור נפש בספק כדי להציל את
חברו ,דאם אינו חייב בזה א”כ היאך רופא מכניס עצמו לספק ,ובדברי הרדב”ז והספר חסידים בזה] ,וביאר בשתי
שהקב”ה אומר ‘הרומו’ דרוצה ליקח מהם תרומה ולא להרוג את כולם ,מבינים משה ואהרן שאין להם מה להתפלל
אופנים.
שהרי הקב”ה לוקח פחות ממה שמגיע להם .אלא דלפי”ז מדוע בפעם השניה נפלו על פניהם והרי לא התפללו כלום בדרך הראשון כתב ,דהרמ”א דיבר באופן שאינו ידוע שהוא חולי המדבק ,ורק הוא חושש שמא ידבק ,ועל זה כתב
הרמ”א דמי שליבו נוקפו אומר כן שהרי כפי האמת חולי הצהבת אינו מדבק ,אבל באמת אם ידוע שחולי זה מדבק,
[ובתחילת הפרשה ‘וישמע משה ויפול על פניו’ ביאר רש”י שחשש כיון שסרחון רביעי הוא בידם ,אלא דאח”כ
אינו מחויב לבקר את חברו ,וכן יכול המשכיר לבטל המקח שכירות.
לא ביאר רש”י]. ובדרך השני כתב ,דיש מחלה המדבקת מחמת האדם וקירבתו אליו [כגון ע”י רוק או נגיעה] ,וכיון שאין זה מוכרח
שידבק מהאדם שהרי אינו מוכרח שידבק אם יזהר ,ואז חייב לבקרו במצות ביקור חולים ואינו יכול לבטל השכירות,
החל הנגף – תרומה ע”י שליח ולא הקב”ה בעצמו וכש”כ רופא שחייב לרפאותו ,אבל במקום שאינו מדבק מחמת האדם עצמו אלא מחמת האויר המזוהם סביבו ,הרי
נעשה מקום החולה כמקום מסוכן והרי הוא מכניס עצמו למקום סכנה ,ואין לו לבוא לשם ,ואף אין חיוב בביקור
ונראה ,דידוע דכל מקום שרואים את כבוד ה’ היו משתחוים [ועי’ בגרי”ז בפרשת כי תשא ,וכדמצינו בכמה דוכתין חולים ,ויכול לבטל השכירות ,ועל זה אמר רבינו בחיי דאמר להם הבדלו מתוך העדה כיון שהיה שם אויר רע,
כגון בגמ’ בברכות נט‘ .אמר ריב”ל הרואה את הקשת צריך שיפול על פניו’ ופרש”י ‘לפי שהוא מראה כבוד ה’, וכאשר האויר רע ,עליו לילך משם.
מחלוקת דרבים – אויר רע
ע”כ .וכן בנביא ‘ויעל מלאך ה’ בלהב המזבח ומנוח ואשתו רואים ויפלו על פניהם’ ,והיינו שיש חיוב ליפול על
ובאמת ,מי אמר שהקב”ה יהרוג את קרח במגיפה שהיא באויר ולא במגיפה שהיא באדם עצמו שאינו מדבק ,ויבואר
פניו מפני כבוד השכינה] .וא”כ בפעם הראשונה כשאמר לכלותם אכן נפלו על פניהם לשם תפילה ,אבל בפעם ע”פ דברי המשך חכמה לעיל ,דחמור מחלוקת ולשה”ר דרבים ממחלוקת ולשה”ר דיחיד ,שהרי בזמן שהמחלוקת
ביחידים הרי זה כחולה יחידי המדבק ,ובזה שייך להזהר ולא להדבק ,אבל כשהמחלוקת היא בציבור ,הרי האויר
השניה שאמר לכלותם ,נפלו על פניהם מדין כבוד ה’ שהרי הקב”ה אמר שיקח מהם תרומה ,ובתרומה אמרינן בסוף נעשה לאויר רע ומקום סכנה ,וכשהאויר הוא רע וריח המחלוקת נישא באויר ,באופן זה א”א להינצל מהחרון
אף ,ואפילו משה רבינו היה צריך להיבדל כדי שלא ינזק מהאויר הרע הנובע ממחלוקת הציבור ,ואם כן ,פשיטא
הפרשה ‘אתם’ ולא התורם את שאינו שלו? וא”כ שום מלאך לא יכול להורגם [לתרום התרומה] אלא הקב”ה שיהרגם הקב”ה במגיפה שבאה באויר ולא מגיפה של כל אחד לחוד [וידוע מצדיקי עולם ששמעו שיש מחלוקת
בעצמו ,וכיון שהולכים לראות את כבוד ה’ על כן נפלו על פניהם ,וא”כ היו צריכים למות כל ‘הנתרמים’ בשניה
אחת ‘כרגע’ ,ולזה באמת לא היה מועיל הקטורת שהרי הקב”ה הורגם בכבודו ובעצמו ,וכי יש משוא פנים לפניו
להפסיקו ע”י הקטורת.
אלא כשהתחילו למות במגיפה הבינו שאין זה הקב”ה בעצמו ,שהרי לא מתו כולם ‘כרגע’ כמו אצל קרח אלא אחד
אחד כמ”ש ‘ושים קטורת והולך מהרה וכפר עליהם כי יצא הקצף
מאת ה’ החל הנגף’ כלומר כשראו שהנגף מתחיל בתהליך והוא
קרן אורה -הדף היומי ע”י שליח ואינו ע”י הקב”ה בעצמו ולא כולם מתים ‘כרגע’ ,או אז
אמר משה לאהרן כיון דאין הקב”ה ‘תורם’ זאת בעצמו אלא ע”י
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! מלאך א”כ לך והפסיקו ע”י הקטורת ,ועל כן ענה לו המלאך [רש”י]
‘אני שלוחו של מקום’ כלומר ,לא תוכל להפסיקני שהרי בתרומה
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! יש דין של ‘גם אתם’’-לרבות שלוחכם’ וא”כ יכול הקב”ה לתרום
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי תרומתו ע”י שליח והריני שלוחו של מקום ממש ,שלולי זה לא
הייתי יכול לתרום תרומה ועל כן ולא תועיל לך הקטורת להפסיקני
04-6641505
ממעשי .והדברים נפלאים.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
בולם פיך בשעת מריבה ואינו עונה לאיש כאיוולתו! המשך מעמוד קודם מעשה רב
לחיו תוך כדי שהוא נוזף בו על שכולם ממתינים לו.
יבאשעהמרקרחאב.,לשטאהכההלןקאגכהןמ,לושריליאהמבחלתישצןיאמייבלןודשרלימסאלנעשי.לח..י.ותסיכבללרו.תקיכפיבשדראא.נמיואממזועעאבילןרבבללכשילךי,ביחואעמתליירואבמנםיאיוממשהה.בשלליתבימהוהעמולהרי,מהיולדיממ,עצןיובמוהדראועמהתמהייתרפתאלשצלירהים.ךקהלללפסילצכודךחקג.לומל?ראתאיממקברולבברל'י רה'שכתילעפיקלחבהטלאלואאההואגיאמברשעממלאאוהרמיחוהך.צבפתהפויהלעהז!ותהזדשלרזאולתסוייגםסארותח.תבפיליללתיוהםלכחפשו,ר,ופבתעיחצובמפהיוטשילםהתתופךילהה,שלתספכטוורת עהלנפלשח.יוגשםלביסהיוודםי
אהמיוגזיאועגאילדונולושמותגניםבפ,ששכלנראדעברלששעהתהתמבמלהגעאהדש,םהשוככלדןיאמלשביאגחייחענרלתומהכלבן.לאוגלאהיארכזעעוו.דד,מבבראי.ילאמשיהםשהשאווקאתרומהותנוחמךלחכמקדיחימלהההתפגפריומלוטוהר,קהו.בל.פאירןהלסויכא,לל[טמעיתרונוךיניהכסהלפ,רוהממפצייקמיבמולררגא.ליולאת']ךא נזאהיאגממותרשפכללאוללאירוה'מייחהישעולרקדיךב,,שאתהצחבהרדקבוללישאג.למה,רא:כהזרובשצתאהיוקלתעהך,שהוןאתךבעאישיןמעךבתיעדמיסעקמ.שאלוהקמונוהה.ןתהלמאתמחפךלראאמתהכין,ההזווכדדוי,אתיעהלמנגיפמלעהאלאהךתשהשזככימרדתעבבצרו,הםז.הרהיאענכיותלאה.םשעלרלםאוהלכהיךתצדאתפמאוקרותתתה
