Page 1 - מפיק מרגליות ויחי תשפב
P. 1
גליון 96 פרשת ויחי
תשפ"ב
זמני השבת
כניסת השבת 16:05
מוצאי שבת 17:15
רבינו תם 17:47
המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל
אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית
אז דעתו של חולה נוחה הימנו ומיקל ממנו חוליו .אבל אם אינו מטבעו והנהגתו ,יקוץ בו "ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה" [בראשית מח א].
ויכביד עליו חוליו ויזיקנו" .לדעה זו באמת אין כאן איזה נס ומופת .אלא ,בן גילו ,שהוא חז"ל אומרים שיעקב היה החולה הראשון מאז ומעולם .עד אז היה אדם מתעטש – ומיד ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת"-שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת
מטבעו והנהגתו ,מניח דעתו של החולה על ידי ביקורו ,וממילא מפחית מחליו .אך אם אינו מת .לא הספיק לצוות את בניו .ביקש יעקב שיהיה האדם חולה לפני מותו .שידע שנוטה
בן גילו ,הרי שהוא רק מכביד עליו בביקורו .ואדרבה ,מוסיף לו על מחלתו .על פי הדברים
הוא למות ,ויוכל להיפרד כיאות.
הללו ,בכל מקרה אין החולה נוטל עליו מהחולי כלום. שאלו את רבי חיים קנייבסקי שליט"א ,מנין לנו עניין זה .אמת נכון הדבר שהתורה אומרת
כך כותב גם המאירי" ,ובבני גילו .רצונו לומר שביקורם ערב עליו .שמצד הנאתו מהם
"הנה אביך חולה" ,אך מנין שלא היו חולים קודם לכן.
חליו מיקל". אמר רבי חיים ,שהראיה היא מלשון "הנה" .משמע שזהו דבר חידוש שלא היה קודם
אך בגמרא [בבא מציעא ל ב] מפורש שהמבקר אכן נוטל על עצמו אחד משישים מהחולי.
שכך מצאנו" ,דתני רב יוסף" ,והודעת להם" -זה בית חייהם" .את הדרך" -זו גמילות לכן.
חסדים" .ילכו" -זה ביקור חולים וכו'" .תמהה הגמרא" ,ילכו – זה ביקור חולים ,היינו
גמילות חסדים!" כלומר ,הרי ביקור חולים בכלל גמילות חסדים .עונה הגמרא" ,לא המבקר את החולה נוטל אחד משישים בצערו
נצרכה אלא לבן גילו .דאמר מר ,בן גילו נוטל אחד מששים בחליו ,ואפילו הכי מבעי ליה
למיזל לגביה" .כלומר ,מדובר על בן גילו הנוטל אחד משישים בחוליו ,והרי על ידי מעשה בהמשך כתוב "ויוגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על
החסד הוא נפסד וניזוק .היה מקום לומר שאינו מחוייב בכך ,לפיכך צריך לכך לימוד מיוחד המיטה" [בראשית מח ב] .הגמרא [נדרים לט ב] אומרת" ,אמר רבי אחא בר חנינא,
כל המבקר חולה -נוטל אחד מששים בצערו" .אומר הגר"א" ,הנה" בגימטריה שישים.
מהמילה "ילכו" .הרי לנו מפורש שהמבקר אכן לוקח לעצמו את אותו אחד משישים. "הנה אביך חולה" .היו בו שישים חלקי שישים של חולי .כאשר בא יוסף לבקרו ,כתוב
"ויתחזק ישראל וישב על המטה"" .המטה" בגימטריה חמישים ותשע ,נותרו בו חמישים
האם שישים מבקרים יכולים להעמיד את החולה מחליו?
ואם הזכרנו עניין זה ,נזכיר את שאלת הגמרא" ,אם כן ,ליעלון שיתין ולוקמוה!" אם ותשעה חלקים ,משום שיוסף לקח אחד משישים בחליו.
כן ,ייכנסו שישים בני אדם לבקר את החולה ,ויעמידוהו מחוליו .ענה על כך רבי אחא, בהקשר זה מסופר על בעל ה'אבני נזר' ,פעם אמר למשמשו שחפץ הוא ללכת לבקר
"כעישורייתא דבי רבי ,ובבן גילו" .דהיינו ,המבקר הראשון נוטל אחד משישים ,השני נוטל חולה אחד בבית החולים .ביקשו שילווהו ויקח עימו מעט פירות .סבר המשמש שהרב
רוצה לכבד בהן את החולה .נכנסו אל היהודי .הרב דיבר עימו ,ניחמו ועודדו .כשסיים פנה
אחד משישים ממה ששייר ראשון וכן הלאה ,כך שלעולם יישאר עדיין חולי. לצאת .חשב המשמש שהרב שכח את עניין הפירות .ניסה לרמוז – אך הרב לא נרמז...
שואל המהרש"א" ,ויש לשאול ,למאי דמשני נמי כעישורייתא ,מכל מקום לעיילו ליה כל יצאו לחדר ההמתנה .או אז ביקש הרב ממלווהו ,הוצא נא את הפירות ונטעם מהם.
כך הרבה בני אדם עד שלא ישאר מחליו כי אם דבר מועט .ויש לומר דלהכי קאמר בבן תמה הלה עד מאוד .לא הבין פשר הנהגתו של הרב .מדוע דווקא עתה חשקה נפשו
גילו .דלא ימצא לו כל כך בני אדם שהם בני גילו .ועוד יש לומר ,דלא מעלין מחליו רק עד בפירות .אמר ,רבינו ,תורה היא וללמוד אני צריך .אמר בעל האבני נזר ,תמה אני עליך.
הלא דברי חז"ל מפורשים ,המבקר את החולה נוטל אחד משישים בחליו .אם כן ,נטלנו
שישים אנשים כל אחד חלק שישים ממה ששייר אותו שלפניו". עתה חלק מחוליו של חולה זה שביקרנו .עלינו לחזק את גופנו מיד בפירות ,במאכלים
והחתם סופר כותב" ,יראה דבן גילו דוקא נוטל אחד משישים .ובאמת אי הוה ידעינן בן
גילו מי הוא ,היו נכנסים ששים בני גילו בפעם אחת ויעמוד מחליו .אך זה אינו ידוע לנו. בריאים ומבריאים.
והשתא אפילו נכנסים כל בני העולם אצלו בזה אחר זה ובין כך יזדמנו לו שישים בני גילו, גדולי ישראל לא התייחסו לדברי חז"ל כמליצה .אם כתוב ,אז זה אכן כך .אמנם יש להזכיר
מכל מקום בין אחד לחברו יש שהות זמן מה .ומה שנטל הראשון אחד משישים ,עד שיבא שהגמרא אומרת שמדובר רק בבן גילו .רק הוא נוטל אחד משישים בחוליו של החולה.
השני כבר הכביד עליו החולי והחמימות וחזר לקדמותו .וכן בין שני לשלישי ,וכן בכולם. רש"י מפרש" ,בחור כמותו או זקן לזקן" ,ואילו הר"ן מפרש "שנולד המבקר במזלו של
כי מדרך החולי שיעלה מעלה החמימות בכל שעה .נמצא אי אפשר שיפטור מחליו לגמרי
על ידי המבקר .אבל על כל פנים הועיל המבקר שלא עלה כל כך למעלה במדרגה שהיה החולה" .כך או כך ,כנראה שהאבני נזר היה בן גילו ,ולכן סבר שנטל ממחלתו.
נשאלה שאלה ,מנין שהמבקר נוטל אליו את אותו אחד משישים ,אולי הוא רק מסירו
עולה אילו לא היו מבקרין אותו". מהחולה ,אך אינו נוטלו אליו .באמת ,השיטה מקובצת מביא את דברי הרי"ץ שכתב כך,
"ובבן גילו .הוא דנוטל אחד מששים בצערו .כלומר ,בן מזלו ,שהוא מטבעו ומהנהגתו ,כי
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
לתשלום צ'ק של חצי מליון דולר... מעשה רב
עם צ'ק שמן כזה לא באים לקנות בקיוסק .הסכומים כה רחוקים זה מזה ,אין ביניהם כל שייכות.
פהשרמבנעשוסילךתם.ההיטחשייפפבץושותחיתכיווםל,ןשלטכומך,תשוהךיהארשנבילההםימוריברתורתש.כמזרככוך,מתצועמהצצוובםהדבאהרחמגרתחשגקדמוילבכיהןללשזאכהיוון,תעגרדוקויךולוםכלכאמילןצוששיתיהעיותהר.פימליכןל ,מלמבויןן אין כל שייכות בין שכר מצוה לבין איזשהו עניין גשמי ,גדול וחשוב ככל שיהיה
ישנו סיפור מעניין .בתקופתו של החפץ חיים היו שנים בהן מצבן הכלכלי של הישיבות היה בכי
המשך בעמוד הבא רע .בא יהודי אחד והציע לחפץ חיים רעיון .הרב יתרום זכות יום אחד של הנחת תפילין ,הקב"ה
'ימיר' את זכות המצוה לכסף מזומן ,וכך תבוא לעולם הישיבות הרווחה.
צחק החפץ חיים ואמר ,אמשול לך משל .למה הדבר דומה ,ילד בא לקיוסק לקנות סוכריה ,ומגיש
