Page 2 - מפיק מרגליות ויחי תשפב

‫בנימין‪ ,‬אבל לאחר שחזרו והקריבוהו לשבט בנימין כדאמרינן בשלהי מגילה‪ ,‬מיהו השבט שפינה את מקומו‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫לטובת שבט אפרים‪ ,‬וצ”ל דנכנס במקום שבט לוי‪ ,‬כומו שכתוב ברש”י על הפסוק ‘אחלקם ביעקב’ [מח’ ז’]‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫ויבכו אותו מצרים שבעים יום‬
‫‘אפרידם זה מזה שלא יהא לוי במנין השבטים והרי הם חלוקים’ עכ”ד רש”י‪.‬‬
‫בפרשתנו אנו מוצאים דבר תמוה בימי האבלות על יעקב אבינו‪ .‬שהרי בנוהג שבעולם שהאבלות הולכת‬
‫ולפי”ז יבואר מה שאומר יעקב ‘אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי’‪ ,‬כלומר‪ ,‬שבדרך כלל הזוג של שמעון‬ ‫ופוחתת‪ ,‬וכל החמור מחברו זמנו פחות מחברו‪ ,‬שהרי בתחילה ג’ ימים ראשונים חמורים מכולם‪ ,‬ואח”כ עוד‬
‫ארבעה ימים עד לסוף ימי השבעה‪ ,‬ולאחר ‘השבעה’ יש אבלות ‘שלושים’ הקלה מהשבעה‪ ,‬ולאחמ”כ אבלות‬
‫הוא לוי‪ ,‬וכמ”ש בכמה מקומות [‘ויאמרו איש אל אחיו’ ועוד]‪ ,‬ועל כן אומר יעקב‪ ,‬שאפרים ומנשה יחשבו‬ ‫יב’ חדש שהיא קלה מכולם‪ .‬אמנם למתבונן כאן באבלות על יעקב אבינו‪ ,‬רואה שהדברים להיפך‪ ,‬שהרי‬
‫בתחילה ‘וימלאו לו ארבעים יום’‪ ,‬ואח”כ ימי הבכיה שלושים יום [וכמ”ש רש”י נ’ ג’]‪ ,‬ואח”כ בעבר הירדן‬
‫במנין השבטים רק בזמן ‘כראובן ושמעון’‪ ,‬כלומר רק לאחר שהזוג של שמעון יהיה ראובן ולא לוי‪ ,‬בהכרח‬ ‫‘ויעש לאביו אבל שבעת ימים’‪ ,‬ויש כאן ירידה של ימי האבלות ‘ארבעים’ ‘שלושים’ ו’שבעה’‪ ,‬ולכאו’ ימי‬

‫שלוי אינו במנין השבטים וממילא יש מקום פנוי לשבטו של אפרים להיות השבט השתים עשרה‪.‬‬ ‫האבלות בד”כ מדורגים להיפך שבעה שלשים ויב’ חדש‪ ,‬והדבר צריך ביאור‪.‬‬
‫אבלות על מת ‪ -‬ואבלות על החורבן‬
‫פתיחה למסכת מגילה‬
‫והנה כעין זה מצינו גם באבלות על חורבן ביהמ”ק כעין זה‪ ,‬שהרי מצינו דתחילת האבלות היא ג’ שבועות‪,‬‬
‫‘נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר’‪ ,‬ובמהריל”ד הביא קושית המפרשים מדוע נפתלי היה אחרון‬ ‫ואח”כ מתחילים חומרות משנכנס חודש אב‪ ,‬ואח”כ שבוע שחל בו‪ ,‬ושיאו ביום תשעה באב‪ ,‬ומיד לאחמ”כ‬
‫[כמעט] מותר בכל‪ ,‬ואבלות זו על חורבן הבית מתחילה ועולה מהקל לכבד‪ ,‬שבתחילה ג’ שבועות ואח”כ‬
‫המתברכים מיעקב אביו‪ ,‬והיינו שכל אותם אלו שנתנה להם ‘ברכה’ ולא קיבלו דבר מוגדר [כיהודה שקיבל‬ ‫תשעה ימים ואח”כ יום אחד שהוא התענית‪ ,‬ולכאו’‪ ,‬הרי כל אבלות על מת פוחת והולך ואילו כאן מוסיף‬

‫מלוכה ויוסף שקיבל משיח בן יוסף‪ ,‬ובנימין שיבנה ביהמ”ק בחלקו‪ ,‬שהם אינם כלולים בברכה אלא קיבלו‬ ‫והולך‪ ,‬וצריך עיון‪.‬‬
‫וידוע לומר‪ ,‬דיש חילוק גדול בין אבלות ביהמ”ק לאבלות על מת‪ ,‬דאבלות על המת פגה ונעלמת שהרי גזרה‬
‫מתנות מיוחדות]‪ ,‬ובלשון ברכה וריבוי קיבל נפתלי אחרון את חלקו מכל שאר אחיו [וכן נפתלי תמיד מובא‬ ‫על המת שישכח מן הלב‪ ,‬וא”כ האבלות מתחילה מהכבד לקל‪ ,‬ולאט לאט על המת להשתכח מן הלב ובתחילת‬
‫הצער האבלות חמורה יותר ולאט לאט פוחתת עם הגזרה שישתכח המת מן הלב‪ ,‬אבל בחורבן ביהמ”ק‬
‫אחרון בדגלים ובירושת הארץ]‪ .‬וביאר המהריל”ד דמעלתו של נפתלי היא במה שתמיד הרגיש שחלקו הוא‬ ‫אדרבא‪ ,‬אנו מצפים בכל יום שיבנה ביהמ”ק וככל שמתקרב זמן חורבנו מתחדשת בנו תחושת צפיה ודריכות‬
‫שיבנה המקדש שוב במהרה בימינו‪ ,‬ועל כן דיני האבלות הולכים ומתרבים ככל שמתקרבים לזמן החורבן‪,‬‬
‫הטוב ביותר ולא קינא בשאר אחיו‪ ,‬ואף שלא היה לו זבת חלב ודבש כזבולון [כדאיתא במגילה שם] מ”מ‬
‫ותהליך האבלות על ביהמ”ק הוא להיפך מאבלות על המת‪.‬‬
‫היה לעולם שמח בחלקו‪ ,‬ועל כן נתברך כאן ‘הנותן אמרי שפר’ כלומר‪ ,‬תמיד היה טוב לו וכל אימרותיו היו‬ ‫יעקב אבינו לא מת ‪ -‬אבל בארץ ישראל מת‬

‫לטובה‪ ,‬וכן רואים בברכות ב’וזאת הברכה’ דמשה ברכם ‘נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה’‪.‬‬ ‫אמרינן בתענית [ה‪‘ ]:‬אמר רבי יוחנן יעקב אבינו לא מת’ וכו’ מקרא אני דורש ‘ואתה אל תרא עבדי יעקב‬
‫וגו’ מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים’‪ .‬ובחכמת מנוח כתב [בהגהותיו שם] דאמנם יעקב‬
‫וכן נפתלי הוא מלא ברכת ה’‪ ,‬וכמו שכתוב בתרגום אונקלוס שהוא מברך לקב”ה על פירותיו בבקעת גינוסר‪,‬‬ ‫אבינו לא מת היינו דוקא במצרים‪ ,‬אבל לאחר קבורתו בארץ ישראל הרי הוא מת‪ ,‬ובזה יובנו כמה ענינים‬

‫וכן בתוס’ בברכות נא‪[ .‬ד”ה ‘שטיפה’] מביא מקור לזה מהירושלמי דמרומז דיני ברכה על הכוס בברכתו של‬ ‫נוספים ואכהמל”ב]‪.‬‬
‫ולפי”ז נמצא דהאבלות על יעקב דמיא לאבלות על ביהמ”ק שבו האבלות היא קודם הזמן ומוסיף והולך עד‬
‫נפתלי נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה’ שבע‪-‬עיטור‪’,‬רצון‪-‬מודח‪ ,‬ומלא‪-‬כפשוטו‪ ,‬ואז לאחמ”כ בא ברכת ה’‬ ‫הגעת הזמן‪ ,‬וכמו שבאבלות על ביהמ”ק מתאבלים ומוסיפים ככל שמתקרב זמן פטירתו‪ ,‬כן אצל יעקב הלך‬
‫והתעצם חומרת האבלות ככל שהתקרב מועד פטירתו האמיתי בארץ ישראל‪ ,‬ולא היתה כסוג אבלות על המת‬
‫והיינו ברכת המזון‪ .‬והיינו שזה היה כל מהותו שהיה מברך ומודה לקב”ה על כל מה שקיבל‪.‬‬
‫שמתאבלים עליו אחר מיתה אלא כאן הרי זו כאבלות קודם מיתה‪ ,‬שהרי זמן פטירתו באמת הוא באר”י‪.‬‬
‫פרפרת נאה ‪ -‬מדוע נתברך נפתלי באחרונה‬ ‫חיי יעקב אבינו הוקשו לגאולת ישראל וביהמ”ק‬

‫ויש להוסיף עוד מדוע נתברך אחרון‪ ,‬ע”פ מה שהזכרנו לעיל דמיתתו של יעקב אבינו היתה בא”י בשעת‬ ‫וכן מדויק שם בגמ’‪ ,‬דאמרינן מנלן דיעקב אבינו לא מת‪ ,‬דמקישים זרעו לו מה הוא בחיים אף זרעו בחיים‪,‬‬
‫ופרש”י ‘שהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים‪-‬החיים הוא מקבץ’‪ ,‬והיינו שיש כאן תלות של יעקב בקיבוץ‬
‫קבורתו‪ ,‬ויעקב ראה זאת ברוה”ק שנפתלי לא יהיה בקבורתו שהרי ירוץ למצרים להביא את השטר מכירה‪,‬‬ ‫זרעו‪ ,‬שחייו של יעקב תלויים בגאולה השלמה בבנין ביהמ”ק ובקיבוץ נדחי ישראל‪ ,‬ובזה שפיר דמיתתו‬

‫ולכן בירך יעקב את נפתלי אחרון כדי שיפרד ממנו אחרון [מלבד יוסף ובנימין כדלעיל שהם קיבלו דברים‬ ‫הוקשה לביהמ”ק‪ ,‬ובשתיהם האבלות היא מהקל לחמור‪.‬‬
‫ויבכו אותו מצרים שבעים יום – בכי המוסיף והולך‬
‫מוגדרים]‪ ,‬ובזה אף יובן מדוע חושים בן דן הכה את עשו וזירז את קבורת יעקב‪ ,‬כיון שהבין ממה שברכו‬ ‫והנה‪ ,‬מי יימר לן דאותם שבעים ימי אבלות של יעקב‪ ,‬היו קלים בתחילתן וחמורים בסופם‪ ,‬ואולי ארבעים‬
‫הראשונים היו חמורים מהשלושים האחרונים‪ .‬ויש להוכיח דהיו חמורים בסופם‪ ,‬מדאמרינן בירושלמי [סוטה‬
‫יעקב לנפתלי אחרון בהכרח שלא יהיה נפתלי בקבורתו‪ ,‬ובהכרח צריכים לעשות מעשה עוד קודם שיחזור‬ ‫פ”א ה”י] ‘אמר רבי אבהו כל אותם שבעים יום שבין אגרות ראשונות לאגרות שניות כנגד שבעים יום שעשו‬
‫המצרים חסד עם יעקב אבינו’‪ ,‬וכן איתא במדרש רבה [ק’ ו’] דשבעים יום אלו שבין אגרת לאגרת קיבלו‬
‫נפתלי‪.‬‬
‫הגוים בשכר שבכו את יעקב שבעים יום‪.‬‬
‫וי”ט שכמו לסבול – י’ טבת‬ ‫וא”כ‪ ,‬ברור הדבר שבאותם שבעים יום שבימי אחשורוש שככל שהתקרבו השבעים יום לקיצם‪ ,‬היהודים‬
‫אחזתם פחד יותר ויותר‪ ,‬וא”כ כמו שהשבעים של אחשורוש היו שבעים באופן של מוסיף והולך בחומרת‬
‫ידועה שיטת האבודרהם שהביאה הבית יוסף [בסימן תק”ן]‪ ,‬דאף שכל הצומות שחלים בשבת נדחים מפני‬ ‫שהרי ככל שהתקרב המועד כך פחדו יותר‪ ,‬כך השבעים יום של אבלות יעקב‪ ,‬ככל שהתקרבו יותר לסיומם‬

‫השבת‪ ,‬מ”מ עשרה בטבת מתענים ואפילו בשבת דכתיב ביה ‘בעצם היום הזה’‪ .‬ואמנם שיטה זו דעת יחידאה‪.‬‬ ‫של השבעים כך האבלות החמירה יותר ויותר‪.‬‬
‫סיום למסכת תענית – איזה שבט פינה מקומו לאפרים‬
‫וברש”י בריש מגילה כתב מפורש לא כן‪ ,‬דאמרינן במגילה ה‪‘ .‬באלו אמרו [בקריאת המגילה] מקדימין ולא‬ ‫בירושלמי תענית פ”ד ה”ה [וכן במדרש רבה פב’ ה’] מובא ששבט אפרים הרחיק את שבט בנימין בזמן של‬
‫פלגש בגבעה‪ ,‬וזו היתה ברכתו של יעקב ‘אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי’ כלומר‪ ,‬ששבט אפרים‬
‫מאחרין [אם חל בשבת] אבל זמן עצי כהנים והעם ותשעה באב וכו’ מאחרין ולא מקדימין’ וכתב שם רש”י‬ ‫יהיה כאחד השבטים ממש ע”י שיתפוס את מקומו של בנימין‪ ,‬אולם‪ ,‬כל זה היה בזמן הרחקתו של שבט‬

‫בד”ה ‘אבל זמן’ ‘אבל תשעה באב שחל להיות בשבת והוא הדין ליז’ בתמוז ועשרה בטבת’ והיינו שכאשר‬

‫חלים שבת מאחרין ולא מקדימין ולא מתענים‬

‫בשבת‪ .‬וכ”כ הרמב”ם דעשרה בטבת אין מתענין‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫בו בשבת ודלא כאבודרהם‪ .‬ובחת”ס בדרוש לז’‬
‫אדר כתב דברים נפלאים בזה‪ ,‬דבעשרה בטבת‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫בכל שנה יושבים בי”ד של מעלה ודנים אם יבנה‬
‫ביהמ”ק בשנה זו כמו אז באותה שנה שבי’ בטבת‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫ישבו בי”ד לקבוע אם אכן לבסוף יחרב ביהמ”ק‪,‬‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫והרי זה כתענית חלום הדוחה שבת‪ ,‬ועל כן צום‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫עשרה בטבת דוחה שבת‪.‬‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫ואכן בכל שנה נופל עשרה בטבת בפרשת ויחי‪,‬‬
‫וכבר אמרו דורשי רשומות על הפסוק ‘ויט שכמו‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫לסבול’ ‘יט’ נוטריקון י’ טבת‪ ,‬דביום זה התחיל‬

‫הסבל והצער של עם ישראל‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫אומר רבי יוסף אלבו בעל ספר 'העיקרים'‪ ,‬כאשר אדם מקיים מצוה‪ ,‬הקב"ה אינו בוחן את האיש עושה המצווה‪ ,‬וכן אינו לאיש כמעשהו" [תהלים סב יב‪-‬יג]‪.‬‬
‫אמוגמלרה ודומדביןהמשלבך‪,‬עצ"אםחאיתןדאבמרתאלמיקידהם"‪.‬א'חאתל‪.‬קיישם'אזוממתידמיתדההדיאן‪.‬ח"תשלתישכםרז‪,‬וואשממעתתימי"‪.‬דכהלואמחרר‪,‬תכלשעאונתשה‪.‬בוחן את הדבר‪ ,‬אתה‬ ‫בההויומחןצםו"ו‪.‬אהתזנכוצהרחמייעתה‪,‬וש ודהי‪,‬מלמכהילקשאבע"צשהמוכ‪.‬הרוההאקרבשב"מהעצדובוהמחלןאועאד‪.‬שותתהתמוצצואההז‪.‬ומאוה נאעחשרהת‪,‬עולאיתדיההממקציויוםה‪.‬אכתפיהשמאצונוה‪.‬אוכמשריםם‪,‬ש"האקבש"רהאננכציחימ‪,‬צכוךך‬
‫ו"הלנכיאצעחלויפזית‪.‬למאילקשיפם‪.‬ג ועלבךוהכ'ביחכסולד‪.‬כיאבאלתלהענתייןשלשםכלר‪,‬אי"שכיכעמועזשלהאול"‪.‬קיכםא"‪.‬שרהקאבד"םהעונובתרןעאביתרהה‪,‬שהכקרבה"המקמסישמללםי‪,‬לולפליפיהההמשעפעשהה‬ ‫אם כן‪ ,‬בעניין שכר הולכים על המקסימום‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בעניין ענישה הולכים לפי האדם והמעשה‪ ,‬וממילא העונש‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫חריף פחות‪.‬‬
‫בעל העיקרים מביא ראיה וסמך מפסוק‪" .‬אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים‪ .‬ולך ה' חסד כי אתה תשלם‬