Page 2 - מפיק מרגליות בלק תשפב
P. 2
מביא המדרש שהאתון מתה לאחר שדיברה ופרש”י משום כבודו של בלעם ,ולפי”ז לכאו’ מתה לאחר שגמר בלעם על הפרשה ועל הדף
את תשובתו השניה לאתון [‘ויאמר לא’] ,אולם ,ב’תורת המנחה’ כתב [לרבי יעקב סקילי תלמיד הרשב”א] דמתה הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ותפתח האתון את פיה – חסא טבע
בגלל שעלתה במדרגה גבוהה ודיברה וכיון שאין זה מטיבעה וע”כ היה כאן פירוד של הגשם והרוח ,ולכן מתה
בפרשתנו אנו מוצאים דבר חידוש ונס פלאי ,שהאתון מדברת עם בלעם כדבר איש אל אחיו .ובאמת ,יש לדון האם
מיד בסיום דבריה .ויש להקשות דלשיטת ה’תורת המנחה’ היתה צריכה למות מיד בסיום המשפט הראשון ,וממה דיבורה נחשב כדיבור לכל דבר ואפילו לענין עדות ,וכן יש לבאר מהו הנס המיוחד שהיה בפתיחת פה האתון.
שמתה רק לאחר המשפט השני ,מוכח ,דעיקר הפירוד בין הגשם והרוח היה במשפט השני ושם היה הפירוד בין והנה ,ב’רוקח’ כתב דבלעם נהרג בסקילה גם משום ‘שוכב עם בהמה’ ולכאו’ המקור היחיד לזה הוא מדברי האתון,
וא”כ היאך סמכינן על האתון להרוג את בלעם על פיה ,ואף דאין זה גדרי עדות הרגילים ,מ”מ היאך סמכינן על
הגשם לרוח ,ולכן מתה מיד לאחריו.
דברי האתון.
נפק”מ מתי מתה האתון-תלוי במחלוקת רש”י והתורת המנחה שתי סוגי עדות ודיבור בבעלי חיים
והנה ,מצינו שני סוגי דיבור ועדות בבעלי חיים ,האופן הראשון הוא דיבור שנועד לגלות דברים שידועים להם,
ולשיטת ה’תורת המנחה’ ,לכאו’ מתה האתון מיד בסיום המשפט השני שלה ,ולא שמעה מה שבלעם עונה לה והם מוציאים ומספרים זאת לבני האדם ע”י סימנים מסוימים וקולות והרי זה כמקצת נבואה שיודעים לומר דברים
שיקרו בעתיד ,וכמ”ש הרמב”ן [שופטים יח ט] ‘כי יש למזלות שרים שינהיגו אותם ומהם נעשים סימנים בעופות
[‘ויאמר לא’] ,משא”כ לפרש”י שמתה בגלל כבודו של בלעם מתוכחתה ,בפשטות מתה רק לאחר התשובה של שבהם יודיעו עתידות ,מהם בקול העוף ומהם בפרישת כנפיו ,והנה שלמה למד זה בכלל חכמתיו ,בהבנת הצפצוץ
בלעם אליה. ופרישת הכנפים’ עכ”ל.
והאופן שני של דיבור ועדות שמצינו בבעלי חיים ,הוא דיבור שהם מתקשרים בינם לבין עצמם ,והאדם המבין
ואכן ,בפסוקים מדויק כ’תורת המנחה’ שמתה מיד לאחר שגמרה את המשפט השני ולא שמעה את תשובת בלעם, שפתם יכול להבין ולקבל מידע מדבריהם ככל מסיח לפי תומו ,דגם הם מסיחים לפי תומם ומספרים דברים היכולים
להועיל לבני האדם כדמצינו בגיטין [מה‘ ].עייליש ברח עייליש ברח’ ,שהיונה והעורב אמרו לו לברוח ,כיון שהם
דבתחילה כאשר בלעם עונה על השאלה הראשונה שלה כתוב ‘ויאמר בלעם לאתון’ ,משא”כ לאחמ”כ שהאתון
ידעו שכעת אין מי ששומר עליהם.
שואלת עוד שאלה אז כתוב ‘ויאמר לא’ ולא כתוב שאמר כן לאתון ,משמע דכבר מתה מיד ,והיינו דהעילוי בדיבורה ההבדל בין שתי סוגי הדיבור
היה במשפט השני שמחזירה לבלעם ,וזה החידוש המיוחד שגרם לה לפירוד הנפש מהגוף ולמיתתה מיד. וההבדל בין שתי סוגי דיבור ועדות אלו הוא ,דאילו בסוג הראשון הדיבור הוא רק על דברים לעתיד והרי הם
כמגלי עתידות למי שמבין אותם ,ואף דלבעלי חיים אין דעת להבין מה יהיה בעתיד ומה לחשוב לעתיד מ”מ כשהם
פרפרת לסיום מסכת יבמות – האר”י מברך ‘דיין האמת’ בעדות של עורב מדברים מכח המזל יודעים הם את העתיד ,משא”כ בסוג השני הם מדברים בינם לבין עצמם והדיבור שלהם הוא
המהרח”ו מביא ,דהאר”י גילה לו סודות טמירין ובאותה שעה עבר מעליהם עורב וקרא כדרכו [מלשון ‘לבני עורב דיבור ועדות על ההוה או על העבר.
נפק”מ לדינא בין שתי סוגי הדיבור
אשר יקראו’] ,קם האריז”ל ובירך ‘ברוך דין האמת’ ,ואמר לתלמידו המהרח”ו שאמר לו העורב שבנו ימות על ונפק”מ לדינא אם יש בזה החיסרון של ‘לא בשמים היא’ ,דבסוג הראשון יש חסרון בזה שדבריהם כנבואה וברוה”ק
הם ומכוונים הם מן השמים ועל כן ‘לא בשמים היא’ ,משא”כ כשמדברים בסוג השני אין חסרון של ‘לא בשמים’
מה שגילה סודות טמירין אלו ,ואכן כך היה והלך האר”י ביתו וחלה בנו ג’ ימים ואח”כ מת .וראיתי דבאילה”ש דלא בא כעדות מן השמים ,אלא דיבור בינם לבין עצמם ומזה אנו מוציאים כמסל”ת על כל מיני דברים מסוימים
הקשה [בראשית ח’ ז’] היאך יתכן שבירך ברכה בשם ומלכות ע”פ עורב ,וכי הוי עדות ודאית לעבור על ‘לא שקרו ואין כאן גילוי מן השמים.
ומ”מ מוכח כאן ,דהיכא שבהמה מדברת ,ולא מדברת על העתיד אלא מספרת על עבר כמסיחה לפי תומה ,יש כאן
תשא’ דאו’ ,ונשאר שם בצ”ע. נאמנות מסוימת כיון שמדברת על העבר ,וכאן כל דבריה הם על העבר ‘אשר רכבת עלי’ וכו’ ‘ההסכן היסכנתי’
וחשבתי לומר ,דיש מקור מסיום מסכת יבמות ,דלענין איסור ‘לא תשא’ סמכינן על רוה”ק ודומיה. וכו’ ,ועל כן הרגו את בלעם על ‘שוכב עם בהמה’ דידיעה מיהא יש כאן.
נאמנות העוף לאסור סוטה
דהנה בסיום מסכת יבמות [קכא ]:מביאה הגמ’ המעשה גבי ‘חסא’ ,דגוי אחד היה מסיח לפי תומו הולך ושואל היכן
ועפ”ז יבוארו דברי הרמב”ם ,דמצינו במשנה בסוטה לא‘ .מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא
הוא ביתו של חסא כדי להודיעם שחסא מת ,וכששמע זאת רב נחמן אמר ‘האלקים אכלו כוורי לחסא מדיבוריה דרב ויתן כתובה’ ,והרמב”ם ביאר בפיה”מ ‘שיש לו ראיה מצפצוץ העוף שנבעלה’ ,והקשו על דבריו דהיאך מוציאה
על פי עדות זו והרי ‘לא בשמים היא’ ,אמנם לדברינו כיון שהעוף מדבר ומעיד על דבר שהיה בעבר וכמסיח לפי
נחמן’ כלומר אכלו הדגים את חסא ויכולה היא לינשא ,ואכן הלכה אשתו ונשאת .ובגליון רע”א שם הביא קושית תומו ,לא חשיב ‘מן השמים’ כיון שלא מן השמים בא ,אלא כסיפור דברים בעלמא על מה שראה העוף ,והרי הוא
ככל מסל”ת שנאמן אפילו מי שבדרך כלל אינו נאמן[ .אמנם הרש”ש פירש שיטת הרמב”ם דעוף הפורח היינו
‘התשובות מימוניות’ היאך נשבע רב נחמן שמתה אשתו והרי במים שאין להם סוף הוי ספק ולא ודאי והיאך נשבע, פאפאג’י [וי”א שהוא עגור והיינו תוכי] ויכולים ללמדו לדבר בלשון בני אדם לידע מעשיהם ,והרי הוא ככל עדות
ותי’ בגליון ,דבאמת יכול היה להשבע כיון דעל דרך הרוב אינם ניצולים אף במים שאין להם סוף ,אלא דלענין בעלמא כיון שיש לו כח הדיבור].
מצינו עוד בעלי חיים שדיברו לשה”ק
עריות דחמירי טפי ,אסורה לינשא. והנה ,יש להבין בנס שהתרחש בפרשתנו שהאתון מדברת ,ולכאו’ מה חידוש יש בדבר ,והרי מצינו דיבור בעופות
ובעלי חיים כגון בשירת הפרות ,וכן בפרו של אליהו ,נח והבהמות בתיבה וכו’ ,וכן בכל אופני הדיבור דלעיל.
ובשו”ת קרן לדוד [גרינואלד ,או”ח סימן סא’ אות ד’] ,דן האם בהלכות ברכות אזלינן בתר רובא או דחיישינן נס האתון-במשפט שחוזרת עונה לבלעם
ויש לומר ,דבכל דיבורי החיות שמצינו אין הכרח שהיה הדיבור נובע מדעת הבהמה ,ואפשר שהוכנסו המילים
לחומרא ד’לא תשא’ ,והשואל שם ,הביא ראיה מהמעשה דחסא ,דרב נחמן נשבע משום דאזלינן בתר רובא ומת, בפיהם כך כמעשה דיבור ללא דעת ,משא”כ באתונו של בלעם רואים שגם דיברה מדעת שהרי קיים דין ודברים
ומשא ומתן בינה לבלעם ,הוא שואל והיא עונה וחוזר חלילה ,וזה כבר נס גלוי שמדברת באופן של דיבור מדעת
ולא תשא דשבועה דמי ללא תשא דברכה וכמ”ש הרמב”ם דדמי להדדי [בפ”א מברכות הט”ו] ‘כל המברך ברכה והבנה ויכולה לקיים משא ומתן מול העומד מולה .וזה היה עיקר החידוש של האתון שדיברה עם בלעם ,שלאחר
שענה לה בראשונה המשיכה ודיברה ממין הטענה והיה כאן דו שיח עם האתון.
שאינה צריכה הרי הוא נושא ש”ש לשוא והרי הוא כנשבע לשוא’ ,וכיון שנשבע רב נחמן על פי רובא ה”ה דבהלכות האתון מתה אחרי שגמרה את המשפט השני
וראיה נפלאה לזה שהנס באתונו של בלעם היה בזה שקיימה משא ומתן של שאלה ותשובה עם בלעם ,דהנה ,ברש”י
ברכות אזלינן בתר רובא.
והגאון הנ”ל דחה ראיה זו [ואף שהדין אמת מ”מ הראיה אינה ראיה] ,שהרי נשבע רב נחמן גם שאכלוהו דגים
לחסא ,ועל זה ודאי ליכא רובא ,ובהכרח צריך לומר
שידע זאת רב נחמן ברוח הקודש ,וא”כ גם על פי רוח
הקודש ידע שחסא מת ולכן נשבע ,אבל מכאן אין
קרן אורה -הדף היומי ראיה דאזלינן בתר רובא באיסור ‘לא תשא’.
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ומ”מ ,לפי”ז אתי שפיר מה דהאר”י בירך ברכה בשם
ומלכות על ידיעה ונבואה שקיבל מהעורב ,דכיון
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? דמצינו בגמ’ דכלפי ‘לא תשא’ אדם יכול לסמוך על
סתם מתקשה בקטע גמרא? רוה”ק ולכן נשבע רב נחמן שאכלוהו דגים ולא חש
יש מי שיעזור! ל’לא תשא’ ,ה”ה דאפשר לברך ‘דיין האמת’ בשם
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי ומלכות אם נודע לו הדבר משמים בנבואה ע”י בעלי
04-6641505 חיים וכדו’ ,דדמי לרוה”ק ולא חיישינן ל’לא תשא’.
וא”כ מצינו מקור היאך בירך האר”י ‘דיין האמת’ על
פי דיבור העורב.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
זכאיהמןובמבןהאולמאשו יהותשאנהיהעצוילאעםתללממאהשוההותיו.סאובחס.רר.געגםשנארםא יהשליומושבהרפאתשרווןכוהיבעעילשבמיותתנורסהסואעליפוריהצכיתתגודבר'ונתביאה',צניהעדובת,ר זלקרוופקאליראעוליתל?באשלדוךתלזמרקיוםם ,יהשאמלייתאי,תלרשבליי,בהמאחדנמהו"פרניממקהו.צק .כדי להירפא מעל לדרך הטבע אינני
בתשיכאשזמרהראו,אלי.נאוזאנממשתיהאיםיכוםבלואנוואילנלוהעימדשוובעיתקל?בליתנוש.שורנבאללךת,כילםמת :ירשוכהובלראתביאםנול,לנבמבחישוןאהאםמתששלהשידמבשערריאאםלת.בהעהינלןסאיאכםמוילשתםינ יעתדושעולוולימשירש,ש'רננאבלבי.יאא' לכבאאנךאצםבילימאכהאיבותם.אהםרטאיטבעובםנאבוליאתםבמיתוכהבלעתטלנפריעיע.ינןכושזוםבתהתל,מעעעדלזוםצ.כהעומךואעואששהדמינאריםייתןסםיםלשוןכל.מכםאךענווולהמתלנונםואהתלגלאהאהכחערועםרולבתנח.דםנב:יינעאתאהל,גםמעמתילאשייםדונלכעככתםליםםו,ל,פבימלהאחואומןמאנילנהאימהגותדםטוהשבתבודלדרבבבעיהרוורילובתלםםער.אצשמקשממינקכייועםםבלתןול.מלהלצבטאוקוחבבובעלת,ר.ל,
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
