Page 447 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 447
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
כל אותו הלילה התהפך ָּב ֲע ַּדאש על משכבו .הספקות שנטע סּוסּו בליבו
הוגברו בידי הר'ּו ָּלה שלו ,שהבינה טוב ממנו את עוצמת ה ִני ְׁמ ָּסא ִר ָּיה
וניסתה לעצור בו ,חוששת לגורלה שלה .בתום האשמורת הראשונה הבין
כי כבר לא יירדם ,קם ממשכבו והחל לסרוק שוב את ספרי הסגולות,
ה ְׁק ִמי ָּעאת וה ְׁכ ִתי ָּבאת .אולי ימצא פתרון שנסתר ממנו עד עתה ,פחות
מסוכן מן השימוש ב ְׁפ ִתי ַּלת־ ָּה ִאחּוד במי המעיין .אולם אשמורת שניה
חלפה ,שלישית באה ופתרון חדש לא נמצא .קרניים ראשונות של שחר
גלשו בצוהר תקרת ה ָּח ְׁפ ַּרה ,דוחקות את החשיכה ומבשרות כי עלה בוקר
יום השביעי ,שעת ההכרעה .להשתמש במורשת ַּב ַּנאת אל־ ָּכ ִהי ַּנא ,על
הסכנות הכרוכות בה ,או להשלים עם כישלונו ולהניח לנערה ללכת אל
אובדנהָּ .ב ֲע ַּדאש גלל חזרה את המגילה ,עטה את גלימת ה ִרי ִבי ויצא אל
סּוסּו הממתין ,כבכל בוקר בשבוע האחרון ,לקבל הוראותיו.
'אני צריך שתודיע לאנשי הכפר' אמר לחברו' ,כי עליהם להגיע בצהרי
היום ל ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּד ֲעדּוש כדי ללוות את ָּס ִמי ַּנה אל בריכת המעיין.
בבריכה ,שם חדרה הר'ּו ָּלה לנפשה ,ייערך המעמד שיעקור אותה ממנה.
'אתה בטוח? אני מפחד' אמר סּוסּו.
' ְׁו ֹּשמ ַּע ִלי ִי ְׁש ָּכן ֶב ַּטח ְׁו ַּש ֲא ַּנן ִמּ ַּפ ַּחד ָּר ָּעה' ,ענה ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש.
'תמיד אני שומע לך' ,אמר סּוסּו בחיוך עצוב ויצא להפיץ את ההודעה.
437
