Page 443 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫בו על תביעתו עזת המצח? אולם כמה שניסה לרוקן מוחו ממחשבות‪,‬‬
‫לפנות מקום לתשובה המיוחלת‪ ,‬הציפוהו קולות הטבע בשאונם הטרחני‪.‬‬
‫קריאות הבזים המנצלים רגעי אור אחרונים לצוד נברני שדה לגוזליהם‪.‬‬
‫חריקות ראשונות של כנפי צרצרים המכינים עצמם לשירת לילם‪ .‬פעמון‬

‫המשכוכית ופעיות הכבשים הדוחקות בטלאים לשוב עימן אל הדיר‪.‬‬
‫הוא פקח עיניו והביט אל על‪ ,‬אל שמי ההר הנכנעים לאפלת ערב היום‬
‫השביעי ובשורה אין בהם בעבורו‪ .‬לא ענן לבן וגאולה בכנפיו ולא עב‬
‫שחור‪ ,‬נושא עברה וזעם‪ .‬רק צינת שלהי ֱאלּול החודרת לעצמותיו ומאיצה‬
‫בו לשוב אל חמימות ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ .‬בין הסלעים שאפלולית הערב טשטשה‬

‫מתארם ירד בזהירות עד שהגיע לשביל והחיש צעדיו בחזרה אל הכפר‪.‬‬

‫כשהגיע אל ה ָּח ְׁפ ַּרה‪ ,‬נכנס אל כוך הלימוד והדליק אש בנר החרס הניצב‬
‫בגומחת סלע‪ .‬אחר התיישב כשידיו שמוטות לצידי גופו ואין לו מושג מה‬
‫יעשה כעת‪ .‬לאחר כישלון תפילתו על הצוק‪ ,‬לא נותרו עוד חיצים באשפתו‬
‫ולא היה לו אלא להמתין לאסון שעתיד יום המחרת להביא בכנפיו‪ .‬הוא‬
‫הביט סביבו‪ ,‬מגילות וספרים ישנים שנפתחו בבהילות הימים האחרונים‬
‫כיסו את רצפת הכוך בערבוביה‪ .‬תיבות עץ ניצבו פעורות פה ותכולתן‬
‫מפוזרת סביבן‪ .‬כיוון שידע כי לא יוכל הירדם בלילה הזה‪ ,‬החל לסדר את‬
‫הכוך‪ .‬סגר ספרים פתוחים‪ ,‬ניער אבק ממגילות והשיבן לתיבותיהן ומיין‬

‫את בזיכי הקטורת וסמי הרפואה‪.‬‬
‫כאשר הפך את אחת התיבות כדי לנערה מאבק‪ ,‬נשמטה ממנה לפתע‬
‫מגילה שהסתתרה תחתיתה‪ .‬שלא כשאר המגילות‪ ,‬הכרוכות בסרט פשתן‬
‫פשוט‪ ,‬הייתה המגילה כרוכה בלשון של זהורית‪ ,‬רצועת הצמר ה ֹּמאדם בה‬
‫מקשטים ספרי תורה בחגים‪ .‬מגילות המאוחסנות לזמן ארוך נגללות‪ ,‬בדרך‬
‫כלל‪ ,‬מסופן לתחילתן לגליל צר התופס מעט מקום‪ .‬אולם מגילה זו משני‬
‫צידיה הייתה גלולה‪ ,‬כממתינה להמשך הלימוד בה‪ִ .‬רי ִבי ָּב ֲע ַּדאש המסוקרן‬
‫התיישב על אחת התיבות והמגילה בידיו‪ ,‬התיר את לשון הזהורית ופרש‬

‫‪433‬‬