Page 242 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 242
מסכת עבודה זרה 242
החלק השלישי של הסוגייה הוא על האיסור לשאת ולתת עם הגויים שלשה ימים .תחילה שואלת
הגמרא מדוע צריך שלשה ימים ,והרי המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט או
בתה מכרתי לשחוט רק בערב החג .הגמרא משיבה ,שלהקרבה צריך שלשה ימים ,ולאכילה די ביום
אחד .לסיום ,מביאה הגמרא שלש בעיות על האיסור( :א) שלשה ימים הן ואידיהן ,או שמא הן בלא
אידיהן? ומסיקה הגמרא מלשון המשנה "לפני אידיהן" ,שהכוונה להן בלא אידיהן( .ב) האם איסור
זה הוא משום הרווחה ,או שמא משום ולפני עור לא תתן מכשול? והנפקא מינה היא כאשר יש לגוי
בהמה משלו ,שאם אומרים אנו משום הרווחה – הריהו מרוויח לו ,אך אם אמרת משום עור לא תתן
מכשול – הרי יש לו משלו( .ג) אם נשא ונתן ,האם הכסף שהוא קיבל מותר או לא? רבי יוחנן אמר:
נשא ונתן – אסור ,ריש לקיש אמר :נשא ונתן – מותר .ושנינו בברייתא כשיטתו .שנה רב זביד בביתו
של רבי אושעיא :דבר שאין מתקיים מוכרין להם ,אבל אין לוקחין מהם .ומספרת הגמרא שהיה מין
ששלח דינר קיסרנאה לרבי יהודה נשיאה ביום אידו ,היה יושב ריש לקיש לפניו ,אמר :כיצד אעשה?
אטול את הדינר – ילך המין ויודה ,ואם לא אטול את הדינר – תהיה בכך איבה .אמר לו ריש לקיש:
טול וזרוק אותו לבור בפניו כלאחר יד.
נראה ,כי האגדות במרכז הסוגייה מדגישות ,שהאיסור לשאת ולתת עם הגויים קשור לכך שאנו
נמצאים במאבק רוחני עם הגויים .לעתיד לבוא ,ה' יוכיח את העליונות של ישראל על הגויים ,ויביע
את כעסו על עבודה זרה ,אך כיום אנו יכולים לא לשאת ולתת אתם ,ובכך לקרב את היום בו ה' יהיה
למלך על כל הארץ.
