Page 182 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה

‫מסכת קידושין‬ ‫‪182‬‬

‫בברייתא נאמר‪ :‬התקדשי לי במנה‪ ,‬נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד – אינה מקודשת‪.‬‬
‫ובברייתא נוספת‪ :‬התקדשי לי במנה‪ ,‬תנם לאבא ולאביך – אינה מקודשת‪ ,‬על מנת שיקבלום לי –‬
‫מקודשת‪ .‬התקדשי לי במנה‪ ,‬תנם לפלוני – אינה מקודשת‪ ,‬על מנת שיקבלם לי – מקודשת‪ .‬ובברייתא‬
‫נוספת‪ :‬התקדשי לי במנה‪ ,‬תנם על גבי סלע – אינה מקודשת‪ ,‬ואם היה סלע שלה – מקודשת‪ .‬ושאל‬
‫רב ביבי אם היה סלע של שניהם‪ ,‬מהו? תיקו‪ .‬התקדשי לי בככר‪ ,‬תנהו לכלב – אינה מקודשת‪ ,‬ואם‬
‫היה כלב שלה – מקודשת‪ .‬ושאל רב מרי‪ :‬כלב רץ אחריה‪ ,‬מהו? תיקו‪ .‬התקדשי לי בככר‪ ,‬תנהו לעני‬

‫– אינה מקודשת‪ ,‬אפילו עני הסמוך עלה‪.‬‬

‫היה אדם שמכר מחרוזות של זכוכית‪ ,‬ואמר לאשה שבקשה ממנו מחרוזת‪ :‬אם אתן לך‪ ,‬תתקדשי לי?‬
‫והיא אמר לו‪ :‬נתן תתן‪ .‬אמר רב חמא‪ :‬כל נתן תתן איננו כלום‪ .‬היה אדם שהיה שותה יין בחנות‪ ,‬ואמר‬
‫לאשה שבקשה ממנו יין‪ :‬אם אתן לך‪ ,‬תתקדשי לי? אמרה לו‪ :‬השקה תשקיני‪ .‬אמר רב חמא‪ :‬כל‬
‫השקה תשקני איננו כלום‪ .‬היה אדם שזרק תמרים מדקל‪ ,‬ואמר לאשה שבקשה ממנו שני תמרים‪ ,‬אם‬
‫אזרוק לך‪ ,‬תתקדשי לי? אמרה לו‪ :‬השלך תשליך‪ .‬אמר רב זביד‪ :‬כל השלך תשליך איננו כלום‪ .‬ושואלת‬
‫הגמרא‪ :‬תן‪ ,‬השקה והשלך‪ ,‬בלא כפל מילים‪ ,‬מהו הדין? אמר רבינא‪ :‬מקודשת; רב סמא בר רקתא‬

‫אמר‪ :‬בכתר המלך אני נשבע‪ ,‬שהיא אינה מקודשת‪ .‬וכך ההלכה‪ ,‬שאינה מקודשת‪.‬‬

‫וכן‪ ,‬הלכה שבגדי משי אינם צריכים שומא‪ ,‬והלכה כרבי אלעזר‪ ,‬והלכה כרבא אמר רב נחמן‪.‬‬

‫החלק השלישי עוסק בקידושי שטר וביאה‪ .‬בשטר כיצד? כתב לו על הנייר או על החרס אף על פי‬
‫שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי‪ ,‬בתך מאורסת לי‪ ,‬בתך לי לאשה – הרי זו מקודשת‪ .‬ומתקיף‬
‫רבי זירא בר ממל‪ :‬הרי לא דומה שטר זה לשטר מכירה‪ ,‬שם המוכר כותב לו שדי מכורה לך‪ ,‬וכאן‬
‫בעל כותב בתך מקודשת לי‪ .‬אמר רבא‪ :‬שם מענין המקרא‪ ,‬שכתוב‪ :‬ומכר מאחוזתו‪ ,‬במוכר תלה‬
‫הכתוב‪ ,‬כאן כתוב‪ :‬כי יקח‪ ,‬בבעל תלה הכתוב‪ .‬אמנם קשה לומר כך‪ ,‬שכן יש פסוקים הפוכים‪ ,‬אלא‬
‫אמר רבא‪ ,‬שזו הלכה‪ ,‬והסמיכו אותה חכמים לפסוקים‪ .‬וניתן לתרץ שגם בפסוק שמשמע ממנו‬
‫שהקונה כותב‪ ,‬כתוב שהמוכר כותב‪ ,‬כי בספר ירמיה )פרק לב( מסופר‪ ,‬שהקב"ה ציוה את ירמיהו‬
‫לקנות את שדהו של בן דודו‪ ,‬חנמאל בן שלם‪ ,‬אשר בענתות‪.‬ואכן ירמיהו קנה ממנו את השדה‪ ,‬וכך‬
‫נאמר‪ :‬ואקנה את השדה מאת חנמאל בן דודי‪ ,‬ואקח את ספר המקנה‪ .‬כלומר‪ ,‬ירמיהו שהיה הקונה‪,‬‬

‫קיבל את שטר המכירה מיד חנמאל שהיה המוכר‪.‬‬

‫ובביאה‪ ,‬מנין לנו? אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן‪ ,‬שכתוב‪ :‬בעולת בעל‪ ,‬מלמד‪ ,‬שנעשה לה בעל על‬
‫ידי בעילה‪ .‬אמר רבי זירא‪ :‬האם לא ניתן להסתפק בדברי הברייתא‪ :‬ובעלה – מלמד שנקנית בביאה!‬
‫והשיב רבי אבהו‪ :‬אם משם‪ ,‬היינו מעלים על דעתנו שצריך לקדש את האשה ואחר כך לבעול‪ ,‬לפיכך‬