Page 8 - סיפור מסגרת - הספר
P. 8
מהר ,מהר ,קדימה .להזדרז.
הבגדים ,במקרה הטוב מוכנים מאתמול .במקרה הפחות טוב את
מחפשת שידוך לגרב ומבטיחה לעצמך לקנות מהיום רק גרביונים,
גם לבנים.
על הסנדוויצ'ים אחראי בעלך .נס.
נס שהוא זה שצריך להתמודד עם 'לא רוצה למרוח כלום על הלחם'
של אניני הטעם המשותפים.
כי את כרגע באמצע לסרק ,לסדר ,להחליף ,לשכנע.
והשעון? אוף .ממשיך לתקתק באותו קצב משגע.
"נו ,כבר ,מה אתם חולמים? כבר שבע וחצי!!! אתם שוב תאחרו!!!
גם אני!! בגללכם!.
הילדים של אחותי בחיים לא מתנהגים ככה!"
איכשהו ,תמיד יש את הילד התורן שמושך את הזמן ,לא מוצא את
הנעל.
אלף פעמים אמרת לו לשים אותן ליד המיטה .אלף? מיליון!
ושוב? שווו---וב?
"מיליון פעמים אמרתי לך לשים את הנעליים ליד המיטה ,נכון?! זה
נורא ואיום הדבר הזה ,מזעזע!!!"
ואיך בדיוק עכשיו ,ברבע לשמונה ,היא נזכרת ,החמודה שלך ,בפתק
שאת צריכה לחתום לה.
כבר משלשום?!
איפה יש בכלל עט ,שכותב ,באמצע הלחץ של הבוקר.
"עכשיו? למה לא בעוד עשר דקות? כשממש ממש תצטרכי לצאת?
עכשיו עוד מוקדם" .את אומרת לה.
פתאום אני רואה מנקודת המבט האסטרטגית שלי ,על הקיר בסלון,
את קצה המחברת של ביתך המתבגרת .היא מציצה מתחת לכרית
של הספה .הלוואי יכולתי לשלוח לשם קרן לייזר ,איזשהו סימן ,משהו.
הבת עוד רגע בוכה ,גם את .בשלב הזה את כבר לגמרי מאבדת את
הסבלנות.
8
