Page 28 - דף מספר 2539

‫נהוג לומר שכבר לא כותבים ספרים כמו‬
‫פעם‪ .‬זה כנראה נכון‬

‫בכלל‪ ,‬אולי הפחד משריפה של ספריות הוא‬
‫מופרז‪ .‬במשך שנים התאבלתי על‬

‫שריפת הספרייה באלכסנדריה ‪.‬כשהמורות‬
‫בבית הספר היו מדברות על שריפת בית‬
‫המקדש‪ ,‬הייתי חושב על האוצרות‬

‫הפילוסופיים והספרותיים של העולם העתיק‬
‫שירדו לטמיון‪ .‬כמה שונה היה העולם אם מאות אלפי הספרים‬

‫שנשמרו בספרייה היו מגיעים לידינו‪ .‬כיצד היה העולם נראה אם‬
‫יכולנו לקרוא את המחזות האבודים של סופוקלס‪ ,‬את חיבורו של‬
‫אריסטו על הקומדיה או את עשרות הספרים האבודים מתוך ספרו‬

‫של ליוויוס על תולדות רומא‪ .‬כל היצירות האלה‪ ,‬חשבתי‪ ,‬ירדו‬
‫לטמיון ברגע אחד‪ ,‬מכאיב‪.‬‬

‫התאבלתי על יצירות שאבדו;‬
‫התגעגעתי לספרים שלא‬

‫קראתי‪ .‬ואז עלתה בי מחשבת‬
‫כפירה‪ :‬אולי אני מתגעגע‬

‫ליצירות הפנטום האלה דווקא‬
‫בגלל שהן לא קיימות‪ .‬זה מה‬
‫שגורם להן להיות מושכות כל‬
‫כך‪ .‬שהרי לא באמת קראתי גם‬

‫את כל היצירות העתיקות‬
‫ששרדו ושמורות בספריות או באינטרנט‪ .‬אמנם קראתי כבר בגיל‬

‫ההתבגרות את שבע הטרגדיות של סופוקלס‪ ,‬בתרגום שלמה‬
‫דיקמן; אבל את "נוטות החסד" של אייסכילוס לא קראתי‪ ,‬ומי יודע‬
‫אם אי־פעם אקרא‪ .‬גם את "ראשיתה של רומא" מאת ליוויוס קראתי‬

‫רק עד הספר החמישי‪ ,‬ואפילו מהדיאלוג "טימאיוס" של אפלטון‬
‫קראתי בעצם רק כמה עמודים‪ .‬קריאת כל הספרות הקלאסית‬

‫הקיימת יכולה להספיק לי עד סוף החיים — שלא לדבר על יצירות‬
‫מאוחרות יותר‪.‬‬

‫ואולי עדיף ככה‪ .‬בתרבויות שמרניות נהוג לדרוש מתלמידים לשלוט‬
‫ברשימה קבועה ומוגדרת של ספרים‪ .‬יש מרצים באוניברסיטה‬

‫שעדיין נוקטים גישה זו‪ :‬הם מכתיבים לסטודנטים לרכוש קטלוג של‬
‫כמה עשרות "ספרי חובה" שאותם הם מוכרחים‪ ,‬לשיטתם‪ ,‬להחזיק‬
‫בביתם‪ .‬אני לא שולל לגמרי את הגישה הזאת‪ ,‬ולא מתנגד לרעיון‬
‫של הנחלת תשתית ידע חיונית — במיוחד בתקופה שבה השכלה‬
‫וידע אינם זוכים להערכה רבה מדי‪ .‬ומצד שני‪ ,‬מה הטעם שכולנו‬

‫‪26‬‬