Page 16 - דף מספר 2556
P. 16
לזכר האורווה שעוד מעט עליה השלום,
גזלו קטע מתוך גבע בצבע ועל השאר עוד יסופר.
בגבעה תמיד אהבו סוסים חמורים ופרדות .העלייה על הקרקע בחורף 1921לא הייתה באה לעולם
אלמלא אותם סוסים ופרדות אלמוים שמשכו את שתי העגלות ממרחביה עד "לגבעה שלו או
עולים".
"השקיו והאכלו את הבהמות" מופיע באתוס העלייה על הקרקע" .לכל סוס יש שם שתו לו " ..
לא כתבה זלדה על סוסי גבע .אבל שמות היו להם – לא רבי השראה .
פרדים בוים כפיי ואילן משכו עגלות מלאות ארגזי עבים בכרמי הגבעה וחרשו לראשוה את
אדמת הבזלת הכבדה של אבו-כארם ובלוק – 4.ימים רבים טרם ידעו אדמות אלה את להבי
מחרשות הגון-דיר .
סבא אבן-צור בהגיעו לגבע הביא דויה את הסוס הלבן-אפור ג'ימי המהולל ועוד ודעו לימים
הסוסות
החומות כוכבה
) על שם הכוכב
הלבן במצחה(
ומאירה חמת
המזג שיום אחד
חזרה לאורווה
לבדה !
למה מאירה
חזרה לבד
ומהיכן בדיוק -
עוד ראה . .
לימים בה
באורווה סליק
גדול ) שקיים עד היום תחת רצפת זכוכית בפאב-האורווה שירש את מקום האורווה ( .בקומה
התחתוה התגוררו הסוסים ובקומה העליוה היה מתבן קש וחציר "להאכיל את הבהמות ".
הרתמות והאפסרים היו תמיד מבריקים ומצוחצחים כחדר יתוח לפי השתלת לב ,ורצועות
המושכות משכו מידי זמן בשמן כדי לשמור על גמישותן .
לימים טל יורם חשון את האחריות על האורווה ולאחר מכן התגלגלה לגילגיל ) גלעד רם ( .דורות
של ילדי הגבעה גדלו על רכיבת הדראסאז והאבסת הסוסים ,יקיום והברשת שערם .
המלטות של סייחים היו מוקד התרגשות גדול בגבעה של פעם .
14
