Page 108 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 108
הסוגייה הראשונה במסכת חגיגה
הקשר בין ראייה להקהל
המשנה הראשונה פותחת בהגדרת החייבים במצוות ָש ֹלש ְּׁפ ָע ִמים ַּב ּ ָש ָנה ֵי ָר ֶאה ָּכל ְׁזכ ּו ְׁר ָך ֶאל ְּׁפ ֵני ָה ָא ֹדן
ה' (שמות כג ,יז) :הכל חייבין בראייה ,חוץ מחרש ,שוטה ,וקטן ,וטומטום ,ואנדרוגינוס ,ונשים,
ועבדים שאינם משוחררים ,החיגר ,והסומא ,והחולה ,והזקן ,ומי שאינו יכול לעלות ברגליו .הסוגייה
הראשונה בגמרא (ב ,א :הכל – ד ,ב :את הערל) היא על מי שחייבים בראייה ,ועל החובה של מצוות
הקהל .החלק הראשון (1־ .2ב ,א :הכל – ג ,א :ילמדו הוא) על מי שכלול בהגדרת "הכל" ,ועל המיעוט
של חרש מראיה .במרכז הסוגייה (3־4־ .5אמר רבי תנחום – ג ,ב :למקומן וחזרו) דרשות על פטורים
מהקהל ,ועל טעם החיוב בהקהל .החלק השלישי (6־ .7תנו רבנן – ד ,ב :את הערל) על שאר הפטורים
מראיה שנזכרו במשנה.
החלק הראשון מתחיל בשאלה מה באה המילה "הכל" במשנה לרבות ,והיא משיבה שזה בא לרבות
מי שחציו עבד וחציו בן חורין ,ולשיטת רבינא ,שאמר :מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן
הראייה ,המילה "הכל" מרבה את מי שהיה חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני ,ולפי מי שאמר שהכל
הימים הם תשלום ליום הראשון באים לרבות סומא באחת מעיניו.
הצירוף של "חרש" ל"שוטה וקטן" מלמד שהחרש עליו מדובר הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר,
שאינו בן דעה ,ומשמע שמי שמדבר ואינו שומע ,שומע ואינו מדבר – חייב .אמנם ,זהו בניגוד
לברייתא :מדבר ואינו שומע ,שומע ואינו מדבר – פטור! לפיכך אמר רבינא או רבא :משנתנו חסרה,
וכך היא שנויה :הכל חייבין בראייה ובשמחה ,חוץ מחרש המדבר ואינו שומע ,שומע ואינו מדבר,
שפטור מן הראייה .ואף על פי שפטור מן הראייה – חייב בשמחה .ואת שאינו לא שומע ולא מדבר,
108
