Page 164 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה

‫מסכת קידושין‬ ‫‪164‬‬

‫ובביאה‪ ,‬מנין לנו? אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן‪ ,‬שכתוב‪ :‬בעולת בעל‪ ,‬מלמד‪ ,‬שנעשה לה בעל על‬
‫ידי בעילה‪ .‬אמר רבי זירא‪ :‬האם לא ניתן להסתפק בדברי הברייתא‪ :‬ובעלה – מלמד שנקנית בביאה!‬
‫והשיב רבי אבהו‪ :‬אם משם‪ ,‬היינו מעלים על דעתנו שצריך לקדש את האשה ואחר כך לבעול‪ ,‬לפיכך‬
‫אמר רבי יוחנן שנעשה בעל על ידי בעילה‪ .‬ומפרשת הגמרא מה רבי ורבי יוחנן יעשו עם הפסוק‬

‫שהביא השני‪.‬‬

‫האם תחילת ביאה קונה‪ ,‬או סוף ביאה קונה? נפקא מינה כגון שהערה בה‪ ,‬ופשטה ידה וקבלה קדושין‬
‫מאחר; או גם לכהן גדול שקונה בתולה בביאה? אמר אמימר משמו של רבא‪ :‬כל הבועל – דעתו על‬
‫גמר ביאה‪ .‬האם ביאה‪ ,‬נשואין עושה או אירוסין עושה? נפקא מינה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה‪,‬‬

‫ונחלקו בזה אמוראים‪.‬‬

‫מה מוסיף לנו מרכז הסוגייה? נראה‪ ,‬כי קידושין אינן רק משהו שקורה בין אדם למקום‪ ,‬אלא גם בין‬
‫אדם לחבירו‪ ,‬וקנין כסף מסמל יותר מכל את הצד הממוני שבקידושין‪ .‬הקידושין צריכים להיות‬

‫בשלימות‪ ,‬ובשפה ברורה‪ ,‬והאשה צריכה לקבל את הכסף של הקידושין ברצון‪.‬‬