Page 186 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 186
הסוגייה הראשונה במסכת בבא מציעא
דרך ההכרעה בספיקות
המשנה הפותחת את מסכת בבא מציעא היא :שנים אוחזין בטלית ,זה אומר :אני מצאתיה ,וזה אומר:
אני מצאתיה .זה אומר :כולה שלי ,וזה אומר :כולה שלי .זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ,וזה
ישבע שאין לו בה פחות מחציה ,ויחלוקו.
החלק הראשון בסוגית הגמרא (1־ .2ב ,א :למה לי – ג ,א :מבעל הבית) הוא על המקרים בהם מדובר
במשנתנו ועל הפסק יחלוקו בשבועה .מרכז הסוגייה (3־4־ .5תני רבי חייא – ה ,ב :ולא לו) על שבועה
בתביעת ממון .החלק השלישי בסוגיה (6־ .7זה ישבע – ח ,א :נמי לחבריה) הוא על השבועה
במשנתנו.
החלק הראשון פותח בשאלה מדוע נאמר במשנה גם "זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה",
וגם "זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי"? בתחילה משיבה הגמרא שזהו באמת מקרה אחד,
והמשנה מלמדת אותנו שראיה בלבד איננה קונה .ואולם ,רב פפא או רב שימי בר אשי או סתם הגמרא
מפרשים ,שמדובר במשנה גם על מציאה וגם על מקח וממכר ,וצריך לומר את שני הדברים.
לאחר מכן באו שלשה תנאים ,שמשנתנו פוסקת שיחלקו בשבועה בניגוד לדרך הכרעתם בספיקות.
בתחילה הגמרא אומרת שהמשנה כלל אינה סוברת כמותם ,ולבסוף היא מכריעה שהמשנה יכולה
להיות גם לפי דעתם( .א) בן ננס אמר במקרה של חנוני על פנקסו :כיצד אלו ואלו באין לידי שבועת
שוא ,ואילו במשנתנו שני הצדדים נשבעים! ודוחה הגמרא ,שייתכן במקרה של משנתנו ששניהם
הגביהו ביחד את המציאה( .ב) סומכוס אמר :ממון המוטל בספק – חולקין בלא שבועה ,ואילו
במשנתנו נשבעים! ודוחה הגמרא ,שייתכן שסומכוס אמר את דבריו דווקא כאשר כל צד טוען שמא,
186
