Page 272 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה

‫מסכת מנחות‬ ‫‪272‬‬

‫חובה‪ ,‬אך אם קמץ מנחה לשם מרחשת היא כשרה ועלתה לבעלים לשום חובה‪ ,‬מפני שמעשיה‬
‫מוכיחים עליה‪.‬‬

‫במרכז הסוגייה באו שלשה הסברים לשיטת רבי שמעון‪ ,‬שכן יש לדבריו סתירה בברייתא‪ ,‬רבי שמעון‬
‫אומר‪ :‬קדש קדשים היא כחטאת וכאשם – יש מהן כחטאת ויש מהן כאשם‪ ,‬מנחת חוטא הרי היא‬
‫כחטאת‪ ,‬לפיכך קמצה שלא לשמה – פסולה כחטאת‪ ,‬מנחת נדבה הרי היא כאשם‪ ,‬לפיכך קמצה שלא‬
‫לשמה – כשירה‪ ,‬וכאשם‪ ,‬מה אשם כשר ואינו מרצה‪ ,‬אף מנחת נדבה כשירה ואינה מרצה! (א) רבה‬
‫אמר‪ ,‬שיש ליישב את הסתירה ולומר שיש הבדל בין שינוי קודש לשינוי בעלים‪ .‬ועל שאלת אביי‪,‬‬
‫שהתורה אסרה מחשבה ומה ההבדל בין שינוי קודש לשינוי בעלים‪ ,‬משיב רבה‪ ,‬שמעשיה מוכיחין‪,‬‬
‫שכן מה שאמר רבי שמעון זו סברא‪ ,‬ורבי שמעון דורש את טעם המקרא‪ ,‬ומחשבה שלא ניכרת פסלה‬
‫התורה‪ ,‬אך מחשבה הניכרת לא פסלה התורה‪( .‬ב) רבא אמר‪ ,‬שאין סתירה בדברי רבי שמעון‪ ,‬כאן‬
‫בקומץ מנחה לשום מנחה‪ ,‬כאן בקומץ מנחה לשום זבח; שכן אם הוא קמץ מנחה לשום מנחה – כתוב‬
‫"וזאת תורת המנחה"‪ ,‬תורה אחת לכל המנחות‪ ,‬אך כאשר הוא קמץ מנחה לשום זבח – 'וזאת תורת‬
‫המנחה וזבח' לא כתוב‪ .‬רב אחא בנו של רבא שנה את כולם לפסול‪ ,‬שכן כתוב "ושחט אותה לחטאת"‬
‫– לשם אותו חטאת‪( .‬ג) רב אשי אמר‪ ,‬שיש לתרץ את הסתירה בדברי רבי שמעון באופן אחר‪ :‬כאן‬
‫בקומץ מחבת לשום מרחשת‪ ,‬שאין המחשבה פוסלת בכלים‪ ,‬כאן בקומץ מנחת מחבת לשום מנחת‬
‫מרחשת‪ ,‬שהמחשבה פוסלת במנחה‪ .‬ומקשה רב אחא בנו של רבא מכך שרבי שמעון עסק גם בחרבה‬

‫משום בלולה‪.‬‬

‫בחלק השלישי של הסוגייה עוסקים בדברי המשנה‪ :‬חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות‪ .‬ומפרשת‬
‫הגמרא‪ ,‬שמנחת חוטא – חטאת קראה הכתוב‪ ,‬שכן כתוב‪" :‬לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה‬
‫כי חטאת היא" וגו'‪ ,‬ומנחת קנאות – שנה התנא לפני רב נחמן‪ :‬מנחת קנאות מותרה נדבה‪ ,‬אמר לו רב‬
‫נחמן‪ :‬אכן‪ ,‬כתוב "מזכרת עון"‪ ,‬ובחטאת כתוב‪" :‬ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה"‪ ,‬מה חטאת‬
‫מותרה נדבה‪ ,‬אף מנחת קנאות מותרה נדבה‪ ,‬ומה חטאת פסולה שלא לשמה‪ ,‬אף מנחת קנאות פסולה‬
‫שלא לשמה‪ .‬וקשה‪ ,‬מדוע אשם איננו פסול שלא לשמו‪ .‬אלא‪ ,‬מנחת חוטא ומנחת קנאות שפסולין‬
‫שלא לשמן מנין? מכיוון שכתוב "היא" בשתי המנחות הללו‪ ,‬כמו בחטאת‪ ,‬אבל אשם לא נאמר בו‬
‫"הוא" אלא לאחר הקטרת אמורין‪ ,‬ולמה נאמר "הוא"? כמו שאמר רב הונא בשם רב‪ :‬אשם שניתק‬

‫לרעייה ושחטו סתם – כשר לשום עולה‪ ,‬אך אם הוא לא ניתק לרעייה‪" ,‬הוא" – בהווייתו יהא‪.‬‬

‫מדוע דנים על שיטת רבי שמעון במרכז הסוגייה? לא ניתן בסברה לומר שיש מקומות בהן המנחה‬
‫שלא לשמה כשרה‪ ,‬אלא יש כאן הכרעה – מחשבה פוסלת‪ ,‬גם כאשר המעשים מוכיחים אחרת‪.‬‬