Page 277 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 277
הסוגייה הראשונה במסכת חולין
שחיטה ראויה
במשנה כתוב :הכל שוחטין ושחיטתן כשרה ,חוץ מחרש שוטה וקטן ,שמא יקלקלו את שחיטתן.
וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן – שחיטתן כשרה .הסוגייה הראשונה (ב ,א :הכל – יג ,א :לדעתכם
זבוחו) היא על השחיטה הראויה.
החלק הראשון (1־ .2ב ,א :הכל – ג ,ב :לא סבירא ליה) על הדין "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה".
מרכז הסוגייה (3־4־ .5ת"ר – יב ,ב :ונראין כו') בדין כותי ששחט ,סכין שאיננו טוב לשחיטה ודין
חזקה ורוב ,והדין שהרוב שמצויין אצל שחיטה מומחים הם .החלק השלישי (6־ .7חוץ מחרש – יג,
א :לדעתכם זבוחו) בדין קטן בשחיטה.
החלק הראשון פותח בשאלה" :הכל שוחטין" – לכתחלה" ,ושחיטתן כשרה" – דיעבד? אמר לו רב
אחא בנו של רבא לרב אשי :וכל "הכל" לכתחלה הוא? ומסיקה הגמרא ,שיש "הכל" לכתחלה ויש
דיעבד ,וכאן מוכח מהלשון "ושחיטתן כשרה" ,שלשון "הכל שוחטין" היא לכתחילה( .א) אמר רבה
בר עולא ,זו כוונת המשנה :הכל שוחטין – ואפילו טמא בחולין על טהרת הקודש ,ואם שחט מוקדשין
על אף שלא ישחוט לכתחילה ,ואומר ברי לי שלא נגעתי – שחיטתו כשרה בדיעבד .הגמרא מקשה על
הסבר זה ,שכן יש משנה מפורשת שאומרת שהשחיטה כשרה בדיעבד אם הטמאים אינם נוגעים
בבשר ,ומשיבה הגמרא ,או שכאן הוא העיקר ושם שנו גם טמא במוקדשים מתוך ששנו את שאר
הפוסלים ,או ששם הוא העיקר וכאן מתוך שדברו על טמא בחולין שנו גם על טמא במוקדשים( .ב)
אביי אמר ,שכוונת המשנה היא כזו :הכל שוחטין – ואפילו כותי ,במה דברים אמורים – כשישראל
עומד על גביו ,אבל יוצא ונכנס – לא ישחוט ,ואם שחט – חותך כזית בשר ונותן לו ,אכלו – מותר
277
