Page 312 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 312
הסוגייה הראשונה במסכת תמורה
תמורה — קדושה או לאו?
במשנה הראשונה כתוב :הכל ממירין ,אחד אנשים ואחד נשים .לא שאדם רשאי להמיר ,אלא שאם
המיר – מומר ,וסופג את הארבעים .הסוגייה הראשונה (ב ,א :הא גופא – ט ,א :טב מקרא) היא על
עשיית התמורה.
החלק הראשון (1־ .2ב ,א :הא גופא – ג ,א :ממיר) על דברי המשנה שהכל ממירין ,מרכז הסוגייה (3־
4־ .5ג ,א :אמר רב יהודה – ז ,ב :תיובתא) הוא על לאו שאין בו מעשה ,על מי שעושה את מה שהתורה
אמרה לא לעשות ,ועל לאו שבכללות ,והחלק השלישי (6־ .7תנן – ט ,א :טב מקרא) בשאלה אם כהן
עושה תמורה בבכור.
החלק הראשון פותח בפירושו של רב יהודה למשנה ,שאין הכוונה לכך שהכל ממירין לכתחילה ,אלא
הכל מתפיסין בתמורה ,אחד אנשים ואחד נשים ,לא שאדם רשאי להמיר ,אלא שאם המיר – מומר,
וסופג את הארבעים.
מה באה המילה "הכל" לרבות? יורש ,כשיטת רבי מאיר ,שיורש ממיר וסומך על הקרבן ,ולא כשיטת
רב יהודה שיורש אינו ממיר ואינו סומך .לדברי שניהם ,אשה לוקה אם היא ממירה .רמי בר חמא שאל
אם קטן שהגיע לעונת נדרים יכול גם להמיר ,ועוד הוא שואל אם גוי יכול להמיר במקרה בו הקדיש
גוי ומתכפר בישראל .תיקו.
במרכז הסוגייה כללים על מצוות לא תעשה( :א) אמר רב יהודה בשם רב :כל לא תעשה בתורה ,עשה
בה מעשה – חייב ,לא עשה בה מעשה – פטור ,ומה שכתוב שהממיר סופג את הארבעים זהו רק
312
