Page 152 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה
P. 152
מסכת נזיר 152
במשנה כתוב :האומר אהא – הרי זה נזיר .ושמא "אהא" בתענית הוא אמר? אמר שמואל :כגון שהיה
נזיר עובר לפניו .עוד כתוב :אהא נאה – נזיר .ושמא אנאה לפניו במצות? אמר שמואל :שתפוס בשערו
ואמר אנאה .עוד כתוב במשנה :הריני כזה .ואף אם הוא תפוס בשערו ,הרי "כזה" הוא כמו השער?
אמר שמואל :כגון שהיה נזיר עובר לפניו .הריני מסלסל ,אולי הכוונה ללימוד תורה? אמר שמואל:
כאן גם שתפוס בשערו .הריני מכלכל .אולי הכוונה לכלכול שער? אמר שמואל :כאן גם שתפוס
בשערו .הרי עלי לשלח פרע – הרי זה נזיר .אולי הכוונה להעביר משהו? התנא למד בגזירה שווה
"פרע" "פרע" מכהן הדיוט שהכוונה לשער ,ואם תרצה אמור שגם הפסוק "שולח מים על פני חוצות"
כוונתו לריבוי ,שכאשר משקים את הפירות במים הוא יגדל.
עוד נחלקו רבי מאיר וחכמים במשנה ,אם מי שאומר :הרי עלי ציפרין – נזיר .מהו טעמו של רבי
מאיר? אמר ריש לקיש :ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו ,שכתוב :עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי
כצפרין ,רבי מאיר סבר :מתפיס איש בדבר שסמוך לו ,וחכמים סוברים :לא מתפיס איש בדבר שסמוך
לו .רבי יוחנן אמר :כולם סוברים שלא מתפיס איש בדבר שסמוך לו ,אלא זהו טעמו של רבי מאיר,
שחוששים שמא צפורי נזיר טמא קיבל עליו .ואין חוששים שמא הוא קיבל על עצמו ציפורי נדבר,
שכן היה צריך לומר הרי עלי קן .ואין לומר שמא ציפורי מצורע הוא אמר ,כגון שהיה נזיר טהור עובר
לפניו .ובאיזה מקרה נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש? כגון שאמר ציפרין הסמוכין לשער עלי ,לרבי יוחנן,
אף על גב שאמר כך ,אם נזיר עובר לפניו – כן ,ואם לא – לא; לרבי שמעון בן לקיש ,אף על גב שאין
נזיר עובר לפניו הריהו נזיר .ומוסיפה הגמרא ,שעל אף הברייתא :האומר ימין – הרי זו שבועה; אין
זה בגלל שכתוב :וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע ְב ֵחי העולם ,אלא מפני שהימין עצמה היא
שבועה ,שנאמר :נשבע ה' בימינו ,ואף מי שאומר שמאל זו היא שבועה ,שנאמר :ובזרוע עוזו.
במרכז הסוגיה דיון על השיטה שחולקת על המשנה :הריני נזיר מן החרצנים ,ומן הזגים ,ומן התגלחת,
ומן הטומאה .הרי זה נזיר ,וכל דקדוקי נזירות עליו .בברייתא כתוב :רבי שמעון אומר :אינו חייב עד
שידור מכולם ,ואילו חכמים אומרים ,שאפילו לא נזר אלא באחד מהם הוא נזיר .מהו טעמו של רבי
שמעון? כתוב בפסוק )במדבר ו ,ד( ִמ ּכֹל ֲא ֶׁשר ֵי ָﬠ ֶ ׂשה ִמ ֶּג ֶפן ַה ַ ּי ִין ֵמ ַח ְר ַצ ִּנים ְו ַﬠד ָזג ֹלא ֹיא ֵכל ,ומשמע
שכדי להיות נזיר צריך להיות אסור מכל הדברים .וחכמים למדו מהפסוק )ו ,ג( ִמ ַ ּי ִין ְו ֵׁש ָכר ַי ִ ּזיר ,שדי
בכך שהוא מזיר את עצמו מאחד הדברים כדי שהוא ייקרא נזיר .רבי שמעון סובר שהמילה "שכר"
באה כדי שנלמד בגזירה שווה לפסוק )ויקרא י ,ט( ַי ִין ְו ֵׁש ָכר ַאל ֵּת ְׁש ְּת ַא ָּתה ּו ָב ֶני ָך ִא ָּת ְך ְּב ֹב ֲא ֶכם ֶאל ֹא ֶהל
מ ֹו ֵﬠד ,ששאר משקין המשתכרין אינם אסורים ,ולא כשיטת רבי יהודה שאם אכל דבילה קעילית,
ושתה דבש וחלב ,ונכנס למקדש – חייב .טעם נוסף לשיטת רבי שמעון מביאה הגמרא משיטתו שאין
איסור חל על איסור; כפי ששנינו לשיטתו :האוכל נבילה ביום הכפורים – פטור ,ולפיכך אם נזר רק
מאחד מהדברים ,אין איסור נזירות חל עליו .מה חכמים לומדים מהכתוב ִמ ּכֹל ֲא ֶׁשר ֵי ָﬠ ֶ ׂשה ִמ ֶּג ֶפן ַה ַ ּי ִין?
