Page 36 - חוברת בית_Neat

‫רתיעה‪ ,‬הסתייגות‪ ,‬אפילו סלידה‪ ,‬כאילו דווקא במימושם‪ ,‬כל הרעיון‬ ‫‪36‬‬
‫של המקום‪ ,‬של הארץ המובטחת‪ ,‬עלול להחמיץ את עצמו‪.‬‬

‫על כן חוויית המקום‪ ,‬בוודאי בחלקים חשובים של הנוסח המיתי‬
‫מהמקרא ועד היום‪ ,‬היא אמביוולנטית‪ ,‬דיאלקטית‪ ,‬פרדוקסלית‪,‬‬
‫נעה בין קטבים של מקום ואי מקום; לעתים צד אחד הוא ריטואלי‬
‫בלבד ("אם אשכחך״…)‪ ,‬ולעתים דווקא האי מקום נשכח וכוחות‬
‫ההתערות משתלטים ("איש תחת גפנו;")‪ ...‬אולם אף אחד משני‬
‫הקטבים לא נעלם לתמיד‪ ,‬ומגיע הרגע בו הוא מופיע ודורש את‬

‫שלו‪ .‬כך‪ ,‬לשני הכוחות‪ ,‬המקומי והאי מקומי (מדברי‪ ,‬גלותי‪ ,‬חוצני)‪,‬‬
‫מיוחסת עצמאות ומקוריות; אין האחד מבטל את האחר או פותר‬
‫אותו‪ ,‬ולכן אין כל טעם לנסות וליישב בין השניים‪ ,‬לסגור ביניהם‬
‫את החשבון כשאברם מצווה ללכת לו בבראשית יב‪ ,‬הכתוב מציין‬
‫שלוש עזיבות שונות ‪ -‬מארצו‪ ,‬ממולדתו ומבית אביו ‪ -‬מהמקום‬

‫הפיזי‪ ,‬מהארץ‪ ,‬מנוף הילדות; מתחושת הבית שבנוף הזה‪ ,‬מלידתו‬
‫עם הנוף כולל אוהל המשפחה‪ ,‬אנשי השבט‪ ,‬וכיוצא בזה; וממיקומו‬

‫החברתי‪ ,‬משייכותו‪ ,‬מזהותו המערכתית‪ ,‬משיחתו‪ ,‬מאמונתו‪.‬‬
‫המקום מוצב בתחילת המיתוס העברי כנתון האנושי הראשוני‪,‬‬
‫הקבוע‪ ,‬שאותו מצווה אברם לעזוב‪ ,‬ובבת אחת מקנה לו חשיבות‬

‫אדירה‪ .‬פועל האמונה הראשון של אברם הוא עזיבת המקום‪,‬‬
‫כאילו המקום סותר אה האמונה‪ ,‬ויש לעוזבו כדי להגיע למקום‬
‫ולמושג של מקום שונים לגמרי‪" ,‬אל הארץ אשר אראך" אל ארץ‬
‫אחרת‪ ,‬בדרך אחרת‪ .‬התנועה היא ממקום לאי מקום‪ ,‬לארץ הקיימת‬
‫כמושג הערטילאי "הבטחה" ובו בזמן היא פשוט ארץ כנען ‪ -‬נופיה‪,‬‬
‫משאביה‪ ,‬אנשיה‪ ,‬אמונותיה‪ ,‬בתיה ושדותיה ‪ -‬אליה אברם מהגר‪.‬‬

‫ביאליק‪ ,‬במאמרו "שניות בישראל" מתאר את עם ישראל‬
‫כמיטלטל בין שני רצונות קולקטיביים הפועלים בתקופות‬

‫היסטוריות שונות ככוחות בלתי תלויים‪ ,‬המתפרשים על פי ההקשר‬
‫ההיסטורי‪ ,‬אך לא ממש נובעים ממנו‪ .‬זה ייחודה של המחשבה‬
‫הישראלית‪ ,‬על פי ביאליק‪ ,‬שמקום בשבילה אינו חזות הכול‪ .‬קו‬

‫הגבול אינו רק אופק וכיפת שמים מקומית או עולמית שמעבר לה‬
‫משתרע שומקום‪ ,‬המדבר‪ ,‬היער‪ ,‬האוקיינוס‪ ,‬הברברים‪ ,‬החלל‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬