Page 38 - חוברת בית_Neat

‫הם מעידים עלינו‪ ,‬משמשים נתון עמוק מכל פירוש‪ 4.‬כך גם אי מקום‬ ‫‪.4‬‬
‫(קשה יותר לחשוב אי זמן) הוא נתון ראשוני‪ ,‬אולם לו אין מילה‬
‫את המושג "ראשוני" (פרימיטיבי)‬
‫משלו אלא שלילה‪ ,‬אי מקום‪ .‬חסר בית מעיד על מה שהוא חסר‪ ,‬גם‬ ‫ניתן להבין בשני אופנים שונים‬
‫אם התפשט ממקומו‪ ,‬מביתו או מבעליו במו ידיו‪.‬‬ ‫שאינם בהכרח חופפים זה את‬

‫מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום; יש לסיים אותו‪,‬‬ ‫זה ‪ -‬האחד מתייחס לתחילתיות‬
‫להופכו למסוים‪ ,‬בעל צורה מסוימת ‪ -‬זה מה שממקם מקום‪ ,‬שם‬ ‫המושג‪ ,‬כלומר מניח זמן של‬
‫ההתפתחות — היסטורית‪,‬‬
‫נקודה‪ ,‬מתחיל פרספקטיבה‪ ,‬מושך קו אופק‪ ,‬יוצר עולם‪ ,‬בורא‬
‫דמות‪ ,‬תולה תקווה‪ ,‬מקדם עלילה‪ .5‬באופן אחר‪ ,‬סיום משמעו‬ ‫אבולוציונית‪ ,‬הכרתית — ממנה‬
‫שיבה‪ ,‬כמו בחזרה על‪ ,‬ביצירה של שגרה‪ ,‬כמו גם בחזרה אל‪,‬‬ ‫משתמעת חלוקה עקרונית בין‬
‫בשיבה‪ ,‬באפשרות לחזור‪ ,‬לסמן דרך חזרה‪ .‬המיתוסים הגדולים‬
‫של הדעת‪ ,‬הן של היוונים והן של היהודים‪ ,‬הם מיתוסים של חזרה‪.‬‬ ‫עבר‪ ,‬הווה ועתיד ‪ ,‬ואפשרות‬
‫כך אודיסאוס שיצא מאיתקה‪ ,‬וכל דרכו החוצה לא היתה‪ ,‬מסתבר‪,‬‬ ‫של התבגרות‪ ,‬קדמה‪ ,‬נאורות‪.‬‬
‫אלא דרך חזרה‪ ,‬וכך גם יעקב‪ ,‬העוקב‪ ,‬שעזב למצרים ושב כעם‬ ‫האופן השני להבין ראשוניות‬
‫צאצאיו‪ ,‬בני ישראל‪ ,‬ובעקבותיו היסטוריה מתמשכת של גלות‬ ‫מתייחס למהות (ואפילו למה‬
‫ושיבה‪ .‬בשני מובנים אלה‪ ,‬של התחלה וסיום‪ ,‬יציאה ושיבה‪ ,‬מקום‬
‫הוא נתון ויצירה; אי אפשר בלעדיו ועדיין הוא תלוי הקמה‪ ,‬לא רק‬ ‫שמכונה היום מהותנות ‪-‬‬
‫במובן הפיזי ‪ -‬כמו בניית קן‪ ,‬מלונה‪ ,‬בית מחולק לחדרים עם חצר‬ ‫אסנציאליזם)‪ ,‬ובעצם סותר את‬
‫וגן‪ ,‬עיר או ארץ עם גבולות‪ ,‬אלא במובן התרבותי ‪ -‬יצירת והנחלת‬ ‫מושג ההתפתחות מתוך העדפה‬
‫שפה‪ ,‬טקסט‪ ,‬מיתוס‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬אתוס‪ ,‬גבול‪ ,‬חוק‪ .‬המושג החברתי‬
‫תרבותי‪ ,‬שיח ושיחת המקום‪ ,‬הכרוך ביחסים ובקשר‪ ,‬גם אם יחסי‬ ‫לתפיסת האדם כיצור בלתי‬
‫איבה או קשר שלילי‪ ,‬הוא המגדיר פיסת קרקע‪ ,‬נקודה‪ ,‬נוף או מבנה‬ ‫משתנה ‪ ,‬שיש לו אופנים נתונים‪,‬‬
‫כלשהו כמקום‪ .‬מקום וממוקם בין אנשים‪ ,‬בתוך מושגים‪ ,‬ופותח‬ ‫חיוניים להימצאות בעולם‪ ,‬שלא‬
‫את עצמו בכך לשונות ולהשתנות‪ ,‬ליחסיות תרבותית‪ ,‬ולהמצאה‬ ‫ניתן לפחת אותם (״לעשות להם‬

‫אנושית בלתי נדלית‪.‬‬ ‫רדוקציה") למושגים אחרים‪.‬‬
‫ההכרעה בין שתי ראשוניויות‬
‫מעבר לאוקיינוס‪ ,‬ממרחק חצי עול‪ ,‬גיליתי את "המקום" כמושג‪,‬‬
‫חוויה‪ ,‬הוויית חיים‪ .‬״הארץ" נראתה לי אז כפי שלא נראתה קודם‬ ‫אלה אינה הכרחית בהקשר‬
‫לכן‪ ,‬אם כי הכול כבר היה ידוע‪ ,‬בשכבות על שכבות של הכרת‬ ‫הנוכחי‪ ,‬שכן עיקרו של הספר‬
‫המקום‪ ,‬בגילים שונים ובמקומות שונים בארץ‪ ,‬במקומות מגורי‪,‬‬ ‫הנוכחי עוסק ממילא בגילויים‬
‫ביקורי‪ ,‬שהותי‪ ,‬בתל אביב‪ ,‬בגבעתיים‪ ,‬בירושלים‪ ,‬בכפר יחזקאל‬ ‫מסוימים‪ ,‬מקומיים‪ ,‬של המקום‪,‬‬
‫ובגניגר בהם ביליתי בקיצים‪ ,‬בדרכי הארץ‪ ,‬בטיולים ובמחנות‪,‬‬ ‫ואין בספר שום יומרה להשתמש‬
‫בגילויים אלה כדי להגיע למסקנה‬
‫מקפת לגבי כל אדם בכל עת‬
‫ובכל מקום ‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא תמיד‬
‫קל להכריע לגבי ראשוניותם של‬
‫מושגים ‪ ,‬אם אמנם הם קבועים‬
‫או בני חלוף ‪ -‬האם מלחמה‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬היא ראשונית או שניתן‬

‫להתגבר עליה ולהעבירה מן‬
‫העולם‪ ,‬או האם דת היא מחלת‬
‫ילדות כפי שסבר פרויד‪ ,‬ועל כן‬
‫סופה להיעלם‪ ,‬או שהיא בבחינת‬

‫נתון אנושי מהותי‪.‬‬

‫‪.5‬‬

‫‪Mikhail Bakhtin, the dialogic‬‬
‫‪Imagination: Four Essays,‬‬

‫‪Austin University Press, 1981‬‬

‫אופי הדברים ‪ /‬כתב עת של חפצים עם אישיות‬ ‫‪38‬‬