Page 32 - עיתון 14- מזון למחשבה
P. 32
המובהק ,המקורי ביותר ,המשובח והמתוחכם ביותר ,אבל הוא גם נציגו
המגושם ,העדין מדי ,הרציני מדי.
סימפוזיון העדות הישראלי הוא שבת אחים קולנית וגסת-רוח במקצת.
הוא משייף פינות וגוזם עידונים בלי ניד עפעף .הוא מחייך רק אל המסכים
להסתחבק .לשלוח אליו געפילטע-פיש הוא מעשה של הפקר .בדיחות
וקללות עברו מן היידיש אל העברית בקלות וגם שירים נשאבו מן היידיש
אל הזמר הישראלי בשקיקה -מן השמחים והבולטים כמו "הבה נגילה"
או "רב הלילה" ועד העצובים מאוד כמו "חמש שנים על מיכאל" .אבל
מוקדי העידון ,החושים החשופים ,העומק ,האצורים בגעפילטע-פיש,
נותרו בו מגוחכים" ,גלותיים" .אי אפשר לתרגמו ולהדחיק את מקורו.
אפילו אם יתרגמו את שמו ל"דג ממולא" ,מהותו תישאר "געפילטע-
פיש" .צבעו החיווריין יתפרש כגילוי של איזו פיסיוגנומיה מבישה וטעמו
ייטעם כטעמה של היידיש על הלשון.
כל מאכל מסורתי נובע מאורחות החיים ומן התרבות שיצרה אותו,
אבל אין זה אומר שיש להיוולד בתרבות
הזאת כדי ללמוד להכינו וכדי להבינו
כמאכל וכביטוי של תרבות .ההפך :האוכל
הוא מן הרכיבים הקומוניקטיוויים ביותר
בתרבות והוא יכול לעבור מהקשר להקשר
בקלות ,בלי תרגום למעשה .הוא נוחת על
תאי הטעם ומצייר בבת-אחת בתודעה
נופים ואווירות הרשומים ורדומים בה,
והוא מצטרף בקלות למלים נוסחאיות
כמו "סצ'ואן" או "סיציליה" ומצייר מתחתן
תמונות בלתי נוסחאיות כלל .המקרים
שבהם נשארת בעינה הפרדה חותכת
32
