Page 17 - yakinton_digi_288
P. 17

‫הזעום‪ ,‬יחסית לעליות‬                ‫רות בונדי‬

                ‫השונות‪ .‬אולי גם מפני‬           ‫אם יש דמות שהיתה מזוהה עם צ'כיה ויהודיה‪ ,‬הרי‬
                                               ‫זו רות בונדי שהלכה לא מכבר לעולמה‪ .‬בתרגומיה‬
                ‫שמדובר באנשים‬                  ‫לעברית לספרות צ'כית פתחה בונדי בפני הקוראים‬
                                               ‫הישראלים צוהר אל המאופקים והמחוייכים‬
                ‫חרוצים‪ ,‬ישרי דרך‪,‬‬              ‫שבתושבי מרכז אירופה‪ .‬אך לא הסתפקה במובן‬
                                               ‫מאליו‪ ,‬כמו שניסחה זאת בכותרת ספרה 'לא רק‬
                ‫מאופקים ונטולי ציפיות‬
                                                                                   ‫קפקא והגולם'‪.‬‬
                ‫מהממסד‪ ,‬שהשתלבו‬                ‫בגליון יקינתון שהוקדש לפראג ויהודיה כתבה‬
                                               ‫העיתונאית טל בשן על אמה‪ ,‬רות בונדי‪" :‬אמי‬
                ‫מהר מאד בחיי העבודה‬            ‫מלכת האירוניה הצ'כית‪ ,‬נהגה לומר שאת התפוצה‬
                                               ‫הצ'כית בארץ אף אחד לא שונא‪ ,‬מפני שהיא‬
‫איור‪ :‬דני קרמן‬  ‫וההגשמה בארץ ולא‬               ‫פשוט קטנה מדי‪ .‬ואכן‪ ,‬מימי לא שמעתי בדיחה או‬
                ‫שמעו מהם יותר‪ -‬אלא‬             ‫השמצה על יוצאי צ'כיה בארץ‪ -‬אולי בגלל מספרם‬

                ‫אם כן הצליחו במשהו"‪.‬‬

‫ורות בונדי אכן הצליחה‪ .‬הצליחה לשרוד את טרזין‪,‬‬

‫לעלות ארצה‪ ,‬להתערות בעולם העיתונות הישראלי‪,‬‬

‫לכתוב ולתרגם וזו אפילו לא תמצית הישגיה‪.‬‬

                ‫אבי‪ ,‬ד"ר מרדכי לוי‬

                                                             ‫מאת‪ :‬פרופ מיכה לוי‬

‫בגליון הקודם הבאנו חלק מזיכרונותיו של מיכה לוי‪ .‬הפעם אחראי על מערכת השעורים ובחדרו לוח גדול ובו‬

‫המשך הדברים‪ .‬אחרי עליית המשפחה ארצה ושובו של סיכות צבעוניות רבות המסמלות את הקורסים‬

‫השונים ויש לו אפילו טלפון בחדר אבל דירה אין‪.‬‬   ‫הסבא לגרמניה‪ ,‬למרות הפצרות המשפחה‪:‬‬

‫במשך כמה חודשים הוא מתגורר בגפו בחדר בביתו‬               ‫**‬
‫של פרופ' רטנר ורק באביב ‪ 1945‬אמא‪ ,‬אחותי נעה‬

‫ואני מגיעים לחיפה ומשתכנים בשני חדרים בביתו‬
                                ‫אבא מוצא עבודה כמנהל הסניף הירושלמי של בנק של ד"ר בירם הידוע‪.‬‬
                                                       ‫א"י למשכנתאות וחברת המים הא"י (חברות בת של‬

                                               ‫החברה הכלכלית לא"י) אך כלכלה וכספים אינם‬

                                               ‫נושאים החביבים עליו ובשנת ‪ 1942‬הוא מתמנה‬

                                               ‫כמזכיר הכללי של לשכת הגליל הגדולה לא"י של‬

                                               ‫ארגון בני ברית ופועל לארגון מחדש של המסדר‬

                                               ‫וביסוד בית הילדים "בני ברית" אליו מגיעים גם מילדי‬

                                                             ‫טהרן‪.‬‬

                                               ‫כבר מעלייתו הצטרף אבא ל'הגנה' והוא יוצא לקורס‬

                                               ‫מכי"ם‪ .‬הוא חבר הסתדרות ואיש השומר הצעיר‪.‬‬

                                               ‫בספטמבר ‪ 1943‬אבא מתקבל לעבודה בשליחות‬

                                               ‫ה'הגנה' והסוכנות היהודית במשרד הצנזור הצבאי‬

‫הבריטי ומצנזר מכתבים לא רק מידיעות צבאיות תנאי החיים צנועים‪ ,‬אין רדיו‪ ,‬אין מקרר הילדים‬
‫אלא גם כאלה היכולות להזיק לישוב‪ .‬אבא משתתף ישנים במיטות מתקפלות אך אבא מרגיש סיפוק‬
‫בשידורי תעמולה ברדיו בגרמנית המכוונים להורדת מעבודתו ומהאירועים ההיסטוריים המתרחשים‬
‫המוטיבציה של חיילי הוורמאכט במזרח הים התיכון‪ .‬באותו זמן‪ :‬הדברת הנאצים‪ ,‬המאבק לעליה ולמדינה‬
‫באוקטובר ‪1944‬הוא מתחיל לעבוד כמזכיר האקדמי יהודית‪ .‬מחליטים להעיז ולשכור בדמי מפתח דירה‬

                                                       ‫של הטכניון בחיפה‪ .‬הוא בן שלושים וחמש‪ .‬אבא‬

‫‪ MB‬יקינתון ‪ .‬גיליון ‪ . 288‬טבת תשע"ח ‪ .‬דצמבר ‪ 2017‬עמ' ‪17‬‬
   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22