Page 15 - yakinton_digi_288

‫ההיסטוריה הלשונית של הורי‬

‫מתוך דברים בטקס חלוקת מלגה ע"ש תרצה ויעקב רוזנטל‪ ,‬מכון לאו בק‬

‫מאת‪ :‬גדי רוזנטל‬

‫בחרתי לדבר על הרומן המורכב של הורי עם השפות של סופרים ערביים הכותבים בעברית‪ ,‬כדוגמת אמיל‬

‫הגרמנית והעברית‪ .‬במידה רבה היו הורי אנשים של חביבי בספר "אופסימיסט"‪ ,‬אנטון שמאס ב"ערבסקות"‬

‫מילים‪ .‬שנת ‪ 1938‬אחרי ליל הבדולח‪ ,‬הכפר גייליגן על וסעד קשוע ב"ערבים רוקדים" ועוד‪ .‬כולן יצירות נהדרות‬

‫הריין בגבול גרמניה שויצריה‪ .‬אמא‪ ,‬נערה בת פחות מ‪ -‬לטעמי‪ .‬המינוריות היא עמדה המקבלת את המקום ובה‬

‫‪ ,16‬הנערה היהודיה האחרונה שעוד נותרה שם‪ .‬הדרך בעת גם ביקורתית ואף חתרנית כלפיו‪ .‬הלך הרוח האל‪-‬‬

‫היחידה לצאת‪ ,‬בעצם לברוח‪ ,‬היתה לפלשתינה עם עליית בייתי‪ .‬תחושת הלא פה ולא שם‪ ,‬הזר בביתו‪ ,‬מאפיינת‬

‫הנוער‪ .‬אבל לעליית הנוער אפשר היה להתקבל רק מעל מהגרים רבים בדור הראשון‪ ,‬לא מעט בגלל זרות בסיסית‬

‫גיל ‪ , 16‬ובנוסף גם היתה אז קצת חולה‪ ,‬והמוסד סרב לשפת המקום‪.‬‬

‫לקבל אותה‪ .‬היא כתבה מכתב נוגע ללב‪ ,‬כמובן בגרמנית‪ .‬ייתכן שדווקא הבחירה בעברית אפשרה להורינו להיות‬

‫תארה בו את מצבה של נערה יהודיה יחידה בכפר ההולך גם כאן וגם שם‪ ,‬גם מקבלים וגם ביקורתיים‪ .‬משהו מזה‬

‫ומקצין באידיאולוגיה הנאצית‪ .‬בזכות המכתב הצליחה בודאי עבר גם אלי‪ .‬האם היו מחירים לבחירה הזאת?‬

‫להתקבל‪ .‬במידה רבה חייה ניצלו בזכותו‪ .‬קבוצתה בעלית סביר להניח כי לו בחרו אחרת היו בניהם יודעים גרמנית‬

‫הנוער היתה האחרונה שעזבה את גרמניה ואירופה‪ ,‬ממש הרבה הרבה יותר טוב‪ .‬האם נמנע מהם לבטא באופן‬

‫מדוייק מחשבות עדינות ונימי נפש? לא נתקלתי בכך‪,‬‬ ‫בסוף אוגוסט ‪.1939‬‬

‫אבא ירש כנראה את כישרון הכתיבה מאמו העיתונאית אך יקים כידוע לא מרבים לבטא רגשות‪ ,‬בודאי מילולית‪.‬‬

‫(שאגב‪ ,‬עלתה עמו ארצה בשנות הארבעים לחייה‪ ,‬ואם את העשורים האחרונים לחייהם‪ ,‬בעיקר מאז המעבר‬

‫אומר שידעה להשתמש בעשר מילים בעברית בכמעט מהכרמל לירושלים‪ ,‬ניתן לכנות כשיבה מסויימת אל‬

‫חמישים שנותיה כאן‪ ,‬הרי שאני מגזים‪ ).‬אבא למד הגרמנית‪ .‬עם מרבית החברים החדשים שרכשו בירושלים‬

‫עברית עוד בנירנברג‪ .‬כשעלה ארצה חשב לעברת את דברו גרמנית‪ .‬האוניברסיטה העברית נהגה מידי פעם‬

‫שם משפחתו מרוזנטל (עמק שושנים) לגיא‪-‬ורד‪ .‬זה לשלוח אליהם אורחים מגרמניה‪ .‬ודאי שחלק מהדברים‬

‫עבר לו כשבני כיתתו בביה"ס מקס פיין התחילו לקרוא היו מקריים‪ ,‬חלק גם ענין של גיל‪ .‬ייתכן ושינוי היחס אל‬

‫לו "אדון גברד"‪ .‬הוא נולד כהיינר רוזנטל‪ ,‬בעצם היינריך‪ .‬גרמניה‪ ,‬בה ביקרו פעמים רבות‪ ,‬גם הוא תרם לכך‪ ,‬ואולי‬

‫שמו השני היה יעקב‪ ,‬על שם סבו מצד האב‪ ,‬שאף הוא גם התחושה של בגידת‪-‬הציונות‪ ,‬שמבחינת ההיסטוריה‬

‫נקרא כך על שם סבו‪ .‬בקיבוץ קראו לו יענקל'ה או יענקל‪ .‬שלהם היתה גם קצת בגידת העברית‪ .‬בכל מקרה לא‬

‫הקפיצה מהיינר ליענקל'ה היתה גדולה מידי עבורו‪ .‬יום פלא שכה אהבו את האכסניה של לאו בק‪.‬‬

‫אחד הודיע לכל סובביו‪ ,‬כולל אשתו הצעירה‪ ,‬כי מעתה במיוחד בלטו הדברים בשנים האחרונות של אמא‪ ,‬אחרי‬

‫שאבא מת‪ .‬בשנה וחצי האחרונות שלה אהבה מאד‪ ,‬ואף‬ ‫יענה רק לשם יעקב‪ ,‬וכך עשה בנחישות אופיינית‪.‬‬

‫אבא ואמא בחרו לקיים את חייהם בשפה העברית‪ .‬מצאה נחמה‪ ,‬בשיחות בגרמנית פעם או פעמיים בשבוע‬

‫כך דיברו איתנו הבנים החל משנותינו הראשונות‪ ,‬וכך‪ ,‬עם מתנדב צעיר מאירגון "כפרה" ‪ .‬הרבה חיבה‪ ,‬אפילו‬

‫בעברית‪ ,‬היתה גם התקשורת ביניהם‪ .‬זו אינה בחירה אהבה‪ ,‬היתה ביניהם‪ .‬כשעמד לנסוע חזרה לגרמניה נתנה‬

‫טריוויאלית לשני אנשים ששפת האם שלהם היא גרמנית‪ .‬לו במתנה את הספר "אמיל והבלשים" של אריך קסטנר‬

‫רבים מחבריהם‪ ,‬גם מהקיבוץ וגם לאחר מכן‪ ,‬בחרו אחרת‪ .‬מהמהדורה הראשונה בגרמניה משנת ‪ .1931‬ידע להעריך‬

‫משיחה עם פרופ' גיא מירון ומקריאה בספרו הבנתי כי זאת‪ .‬הספר‪ ,‬אותו הביאה ארצה מהבית כנערה צעירה‪,‬‬

‫ההטרוגניות הזאת היא ממאפייני העליה החמישית‪ .‬שב לגרמניה‪ .‬מעין סגירת מעגל קטנה מבחינתה‪.‬‬

‫כשאני מתבונן בבחירה הזו‪ ,‬עולים בי הרהורים על מושג‬

‫הספרות המינורית או העמדה המינורית‪ .‬זוהי תאוריה‬

‫על יצירות הנכתבות על ידי בן מיעוט בשפתו של הרוב‪.‬‬

‫בשפה העברית ניתן לראות עמדה של מינוריות ביצירות‬

‫‪ MB‬יקינתון ‪ .‬גיליון ‪ . 288‬טבת תשע"ח ‪ .‬דצמבר ‪ 2017‬עמ' ‪15‬‬