Page 252 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 252
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
'למרות כאבי הרב על אובדן אשתי האהובה' אמר ָּחאדּון בפנים מיוסרות,
'איני רואה לעצמי ברירה אלא להקריב את אושרי שלי על מזבח רווחת בני
עמנו והצלתם מחורבן ודאי'.
ַּז ְׁמר ֹּו ָּדה התאוותנית דמיינה עצמה תחת שריריו המסוקסים של ה ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִני
האכזר אשר יחליפו את משמניו הרכים של ָּחאדּון והחליטה כי גם היא,
כבעלה אציל הנפש ,תקריב עצמה למען עתיד בני עמה .היא כינסה את
ַּה ַּמ ְׁח ַּכמה והודיעה החלטתה המבישה לחברותיה,
'אם חפצות חיים אנחנו ,עלינו להתאים עצמנו לשינויים המתרחשים
בעולם ולא להילחם בהם .לכן ,מבקשת אני את המועצה לאשר את
החלטתי כי ָּתמ ְׁר ָּנה ַּב ַּנאת אל־ ָּכ ִהי ַּנא דתן לדת ֻמ ְׁח ְׁמד .כדי לתת דוגמא
אישית ,הסכמתי אניַּ ,ז ְׁמר ֹּו ָּדה אל־ ָּכ ִהי ַּנא ,להיות אשתו של ִאי ְׁבןַּ -נא ְׁפע'.
לאחר וויכוח סוער רווי צעקות והטחות אשמה ,גברו ה ַּמ ְׁח׳לּו ַּטאת ברוב
קולות על ה ָּטא ִהי ַּראת וה ַּמ ְׁח ַּכמה אישרה את הצעתה המבישה של ַּז ְׁמר ֹּו ָּדה.
מזועזעות מן האסון שהביאו חברותיהן הבוגדות על חזון ַּב ַּנאת אל־
ָּכ ִהי ַּנא ,התיישבו ה ָּטא ִהי ַּראת על הארץ ,קרעו בגדיהן לאות אבלות והחלו
לקונן בבכי .אולם הצעירה שב ָּטא ִהי ַּראת המובסותְׁ ,ד ִה ָּיה ִבי ְׁנתִ -מ ְׁר ָּים,
סירבה להכנע לייאוש כחברותיה .היא צעדה אל מרכז רחבת ה ַּמ ְׁח ַּכמה
והכריזה בקול תקיף ובוטח,
'על פי חוקי שבטנו ,רק בת עמנו יכולה להיות אל־ ָּכ ִהי ַּנא .בהודאתה של
ַּז ְׁמר ֹּו ָּדה בפני ה ַּמ ְׁח ַּכמה כי המירה דתה לדת ֻמ ְׁח ְׁמד הוציאה עצמה מכלל
בנות-עמנו .לכן אני מכריזה בזאת כי ַּז ְׁמר ֹּו ָּדה ה ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנית חדלה מהיות אל־
ָּכ ִהי ַּנא אל־ ָּזא ְׁנ ִט ַּיה!' .קולות מחאת ה ַּמ ְׁח׳לּו ַּטאת הזועמות לא הטרידו את
ְׁד ִה ָּיה אשר המשיכה בדבריה דבריה אל ה ָּטא ִהי ַּראת' ,כיוון שרובכן ,אחיותי
לאמונה ,בחרתן להתאבל במקום לעמוד על שלנו ,כ ִאמותינו ,מקבלת אני
על עצמי את תפקיד אל־ ָּכ ִהי ַּנא ומבטלת לאלתר כל הסכם שחתם ָּחאדּון
הפחדן עם ִאי ְׁבןַּ -נא ְׁפע'.
242
