Page 256 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 256

‫ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה‬  ‫הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל‬

‫התעשת במהירות‪ ,‬הושיט ידו בחזרה וסּוסּו בעקבותיו כשהוא לוחש‬
                        ‫באוזנו של ָּב ֲע ַּדאש‪' ,‬העבירה‪ ,‬על הראש שלך!'‪.‬‬

‫עם רדת הערב הגיעו ה ַּחאר ָּסאת בראשות בת ה ָּכ ִהי ַּנא להובילם אל אוהל‬
‫ההיכל‪ .‬כשצעדו בעקבותיהן‪ ,‬מקפידים על מרחק מהּוגן של ד' אמות מהן‪,‬‬

                                                 ‫לחש ָּב ֲע ַּדאש לסּוסּו‪,‬‬
‫'שמת לב שהבעת פניה של בת ה ָּכ ִהי ַּנא התרככה מעט? נראה לי שהיא‬

                                        ‫מתחילה להרגיש אתנו בנוח‪'..‬‬
‫'לא התרככה ו ַּו ַּלא ַּב ִטיח!' ענה סּוסּו בעצבנות‪' ,‬הפנים שלה אבן‪ ,‬העיניים‬
‫שלה קרח והיא מסתכלת עלי כאילו אני עקרב‪ ,‬חושבת מתי תוריד עלי איזה‬

                                                    ‫אבן ותמעך אותי'‬
‫'בסדר‪ ...‬בסדר‪ ...‬הבנתי'‪ ,‬ענה ָּב ֲע ַּדאש‪' ,‬אבל חשוב לשמור על יחסים‬

            ‫טובים איתה‪ ,‬יום אחד היא תהייה אל־ ָּכ ִהי ַּנא‪ .‬תחשוב על זה'‪.‬‬
‫'א ְׁע ִמיל‪ִ -‬לי ָּמא ְׁערּוף י ַּא‪-‬וּולדי‪ '251‬אמר סּוסּו‪' ,‬כשתהייה הנערה ל ָּכ ִהי ַּנא‪,‬‬
‫תדבר איתה‪ .‬בינתיים‪ ,‬אל תסתכל לכיוון שלה‪ .‬אתה לא רוצה להרגיז אותה‬

                                           ‫ובטח לא את האימא שלה'‪.‬‬
‫כשהגיעו אל אוהל היכל המשכן התקיים שוב טקס ברכות‪ ,‬אולם הפעם‬
‫מהיר וקצר יותר ומייד התיישבו כולם לסעוד ארוחה טעימה ועשירה אולם‬
‫ללא כל שינוי או חידוש מהתפריט של יום האתמול‪ ,‬עניין שאכזב מעט את‬
‫סּוסּו‪ .‬בתום הארוחה התכנסו הכל בחצי סהר מול ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא להאזין‬

                                                     ‫להמשך סיפורה‪.‬‬

                                                          ‫‪ 251‬עשה לי טובה בני‬

                                  ‫‪246‬‬
   251   252   253   254   255   256   257   258   259   260   261