Page 254 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 254
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
לאחר שהצטרף ָּב ֲע ַּדאש אל סּוסּו באוהל ,רבצו השניים ערים וניסו לעכל
את החוויה ואת הארוחה .סּוסּו תיאר בקול את שראו בהיכל ה ָּכ ִהי ַּנא ,כאילו
לא היה ָּב ֲע ַּדאש עמו באותו המקום ומבלי לשים לב כי ָּב ֲע ַּדאש המהורהר
אינו מקשיב לדבריו .סופו של דבר ,גברה עייפותו של סּוסּו על דברנותו
והוא שקע בשינה עמוקה מותיר את ָּב ֲע ַּדאש ער עוד שעה ארוכה ,מוחו
טרוד בשאלותיה הקשות של ה ָּכ ִהי ַּנא וליבו מנסה ליתן פשר לרגשותיו.
על אף עייפותם ,השכימו הבחורים קום למחרת ,מתרגשים לקראת
משאם ומתנם הראשון עם גזבריות ַּב ַּנאת ַאל־ ָּכ ִהי ַּנא והמתינו לבואן בפתח
האוהל תוך שהם צופים בסקרנות בביתָּ -חא ִתיק ָּבה המתעורר לחיים.
שגרת היום בביתָּ -חא ִתיק ָּבה דמתה לחיי היום-יום בכפרם .שעורים
נטחנו וארוחות בושלו ,שדות עּובדו וילדים למדו .אולם דמיון ַּהְּׁפ ֻעל ֹּות
הבליט זרּות הדמויות ַּהּפ ֹּו ֲעל ֹּות .בביתָּ -חא ִתיק ָּבה היו אלו הגברים אשר
טחנו את השעורים באבני-רחיים ובישלו על המדורות ובחורים צעירים
ניקו את סביבות האוהל ופרשו מצעים לאוורור .אל השדות המעובדים
רכבו נשים על גמלים ברגליים פשוקות ,מובילות שוורים רתומים
למחרשות .בכיתות הלימוד רכנו ילדות על ספרי התורה והקשיבו לשיעורן
של נשים גלויות שיער ואף לא חתימת זקן של ִרי ִבי על פניהן .שעה ארוכה
ישבו בפתח האוהל ,מביטים בהשתאות בהיפוכי התפקידים המוזרים עד
אשר הגיעה משלחת הגזבריות.
שלוש נשים כללה המשלחת ,אחת צעירה בגלימת פשתן ושתיים
מבוגרות בגלימות לבנות מפוספסות שחור ורביד כסף על צווארן .למתני
הנשים תלו ילקוטי עור ברצועה רחבה הנמשכת לכתפן ובידיהן החזיקו
שרשרת חרוזי שנהב ,מעין ה ִמ ְׁס ַּב ָּחה בה מ ֹּונים ה ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים תשבחותיהם
לבורא .בעקבותיהן צעדו שישה עבדים סודנים הנושאים שלוש תיבות עץ
ה ֹּו ְׁב ֶנה .הנשים נעצרו מולם והצעירה שבהן קדה קלות בראשה ואמרה,
244
