Page 290 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 290
ספר רביעי – בחיק ָּנ ְׁכ ִר ָּיה הר'ּולה של ִריבי ִמי ָּשאל
אז ירדה ה ָּכ ִהי ַּנא מן הבימה ו ָּב ֲע ַּדאש בעקבותיה .אחת ה ֲח ִכי ָּמאת
פרשה מולה יריעת עור והוציאה ממנה ַּח ָּלף שחיטה אשר להבו פלדה
ממורטת .ה ָּכ ִהי ַּנא נטלה לידה את ה ַּח ָּלף וסימנה ל ַּחאר ָּסאת האוחזות
בבעלי החיים .ראשון הוגש אליה הַא ִיל הצעיר ,רגליו עקודות והוא מוטל
על גבו ארצה .ה ָּכ ִהי ַּנא נגשה אל האיל ובירכה,
' ָּברּוְך ַּא ָּתה ה'ֱ ,אל ֹּוקינּו ֶמ ֶלְך ָּהע ֹּו ָּלם ֲא ֶשר ִק ְׁד ָּשנּו ְׁב ִמ ְׁצ ֹּו ָּתיו ְׁו ִצָּּונּו ַּעל
ַּה ְׁש ִחי ָּטה' ,ביתקה את צוואר האיל בהינף יד ונסוגה מפני סילוני הדם
הפורצים מעורקיו.
שתי ַּחאר ָּסאת ,חסונות ובריאות בשר ,הגביהו את האיל השחוט
ברגליו הקדמיות בעוד ַּחאר ָּסא שלישית מבתרת את החיה לשניים בגרזן
רחב להב .בתרי החיה הונחו על הארץ .האחד לימין ,השני לשמאל
וארבע אמות בניהם.
לאחר הַא ִיל הוגשה כבשה אשר נשחטה מיד ,ללא צורך בברכה
נוספת ובותרה באותו האופן .כך המשיכה ָּלא ְׁמ ַּיה אל־ ָּכ ִהי ַּנא לשחוט את
החיות ,כבשה אחר ַא ִיל ועגל אחר עז ובתרי החיות מסודרים בשתי
שורות היוצרות מעין שביל .אז נגשה ִת ְׁמ ָּנע ובידיה היונה והתור .ה ָּכ ִהי ַּנא
הניחה מידה את ַּח ָּלף השחיטה ואחזה ברגלי היונה בידה השמאלית,
מתחה את צווארה ומלקה את ראשה מן העורף .כך עשתה גם לתור
והשיבה את הציפורים מלוקות הראש לבתה אשר הניחה אותן ,היונה
בקצה שורת הבתרים הימנית והתור ִבקצה השמאלית.
ָּב ֲע ַּדאש התבונן בשביל שבין הבתרים אשר דם החיות המבותרות
הפך את עפרו לעיסת בוץ שחורה-אדומה ותהה ,האם אמור הוא לצעוד
בתוך אותה מדמנה .כאילו שמעו מחשבותיו ,נגשו אל ה ָּכ ִהי ַּנא ארבעה
גברים נושאים שקי מלח גדולים והיטו שקיהם אליה .ב ַּח ָּלף השחיטה
קיפדה ה ָּכ ִהי ַּנא את פיות השקים והמלח החל ניגר אל הארץ .נושאי
השקים פסעו לאטם בין הבתרים והמלח הניגר מכסה את השביל .שק
ראשון ושני ספגו את דם החיות והפכו לגבישי אודם מוצק .לאחר
280
