Page 371 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 371
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
הגדול בו אוחסנו בגדיה מצאה אותו סגור במנעול ברזל כבד .ריתחת דמה
עלתה לראשה' .את לא תגעי בבגדים שלי ,גנבת' יצאה אל חצר ה ָּח ְׁפ ַּרה
בצווחות' ,אלו הבגדים שהבאתי איתי ,הנדוניה שלי!'.
'הנדוניה ,רכושך הנה' ענתה ָּרחל בקור רוח ' ,על כך ,איש אינו מערער.
אולם רכושה של אישה מנוהל ,על פי דין ,בידי בעלה והוא קובע כיצד
תשתמש בו .וכנציגתו של בעלך אני מודיעה לך שהיכולת שלך להשתמש
בבגדי הנדוניה שלך מותנית במילוי חובותייך .מה דעתך?' שאלה בלגלוג,
'האם ישמח אביך לראותך בחנותו בכותונת לילה לעיני לקוחותיו?'.
'אז אלך לאימא שלי!' זעקה ִדי ָּנה בבכי ובכותונת הלילה לגופה טיפסה
ב ְׁס ְׁק ִעי ָּפה אל מחוץ ל ָּח ְׁפ ַּרה והחלה לרוץ לכיוון ה ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ְׁסרּור.
עיוורת מדמעותיה רצה ,נופלת וקמה מן הטרשים והקוצים אשר עשו גם
הם יד אחת כנגדה באותו בוקר נורא וכותנתה מיטנפת באבק הדרך הנצמד
לזיעתה ולדמעותיה.
כשפרצה ִדי ָּנה המייבבת לחפרת ילדותה בכותנתה הקרועה והמטונפת,
נחרד ליבה של מ ָּזא ַּלה ְׁסרּור .לרגע חששה שמא ,כפי שאירע לאותה נערה
אומללה מ ַּב ִני־ ָּע ַּבאס ,הותקפה ִדי ָּנה בידי ֻמ ְׁח ְׁמ ָּד ִנים אשר כפו עליה את
עצמם .אולם כשפרשה ידיה ,בתגובה אימהית טבעית ,לחבק את בתה
הבוכייה הדפה אותה ִדי ָּנה בצרחות הזעם המוכרות ,מחרפת ומגדפת את
אימה ,מאשימה כי מכרה אותה למשפחה מרושעת ואכזרית המתעללת בה.
התפרצותה המכוערת של בתה ודחייתה הגסה את החיבוק שהציעה לה,
הצליחו להצית זעם אף בליבה הרופס של מ ָּזא ַּלה הכנועה.
'אני מציעה שתשבי רגע ותירגעי' ענתה בקרירות 'ואז תספרי לי מה
הטעה אותך לחשוב כי מותר לך לכנות את משפחת ָּחיּון ,המכובדת
במשפחות הכפר ,מרושעת ואכזרית ומדוע ביישת אותי ואת אביך כשאת
מתרוצצת בכפר בשיער גלוי וכותונת לילה מטונפת כמו ָּש ְׁהבּו ַּנה-אל־
ָּמא ְׁס ִכי ַּנה ,שוטת הכפר'.
בקול חנוק מבכי סיפרה ִדי ָּנה על הדרישות המזעזעות שהציבה בפניה
ָּרחל ָּחיּון ,את העוולות הנוראות שנעשו לה .מ ָּזא ַּלה הקשיבה בפנים
361
