Page 375 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫'אני לא יכולה להכריח אותו‪ ,‬את יודעת' אמרה ִדי ָּנה ונימה של חוצפה‬
‫מתגנבת שוב לקולה‪.‬‬

‫'זה בסדר' אמרה ָּרחל‪' ,‬גם ִרי ִביי בית חיון‪ ,‬זכרים הם ואין זכר אשר יוותר‬
‫אדיש לגופה העירום של אישה הממתין לו מתחת לשמיכות‪ .‬על מצעכם‬

‫אפרוש הלילה סדין פשתן לבן ומחר אצפה למצוא שם כתם של דם'‪.‬‬
‫ִדי ָּנה הביטה בה מזועזעת‪ ,‬מחווירה ומסמיקה לחילופין ולא יודעת נפשה‬
‫מבושה אולם רחל המשיכה בפקודותיה‪' ,‬אם תלכי לישון עם כותונת‬
‫הלילה שלך בניגוד להוראותיי או שתדחי את בני באיזשהו אופן' אמרה‬
‫ָּרחל בקול שקט וקר שהעביר רעד בגופה של ִדי ָּנה 'אתלוש ממך בבוקר את‬

‫הכותונת ואת תבלי את יומך בכוך‪ ,‬עירומה כביום היוולדך'‪.‬‬
‫ִדי ָּנה‪ ,‬ככל בריון‪ ,‬ידעה לזהות כוח חזק ממנה ושתקה בהכנעה‪ .‬למחרת‬
‫מצאה ָּרחל את סדין הפשתן המוכתם בדם ואת ִדי ָּנה הלבושה ומוכנה‬

‫למלאכת יומה‪.‬‬

‫אף שמאותו היום ואילך עבדה ִדי ָּנה קשה תחת שרביטה של ָּרחל ולא‬
‫העזה להיכנס בין מצעיה בעלה כשהיא לבושה‪ ,‬מלבד בימי נידתה כמובן‪,‬‬
‫האווירה ב ָּח ְׁפ ַּרה לא הפכה נעימה יותר‪ִ .‬רי ִבי ָּב ֲע ַּדאש המשיך לחיות בתווך‬
‫שבין התנכרות בני הכפר בחוץ ובין עוינותה הצוננת של אשתו בביתו‬
‫פנימה‪ .‬עם הזמן הלך והתכנס אל תוך עצמו‪ .‬את חובותיו כ ִרי ִבי מילא‬
‫בחריצות ובנאמנות‪ ,‬אולם בזמנו הפנוי העדיף להתבודד בכוך הלמידה‬
‫אשר ב ָּח ְׁפ ַּרה עם המגילות המצהיבות שירש מאבותיו‪ .‬לומד סודותיהן‬
‫העתיקים ומנסה לפתח ְׁכ ִתי ָּבאת ו ְׁק ִמי ָּעאת חדשים על שולחן העץ המצולק‬
‫בניסויי שיקויים‪ .‬עם השנים גילה כי אוהב הוא את הספרים העתיקים‪ ,‬את‬
‫סודותיהם ואת מאמץ החקירה הנדרש לפענוחם‪ .‬בדרך העולם‪ ,‬בוקע הזחל‬
‫משריונו והופך לפרפר עליז ושמח‪ָּ .‬ב ֲע ַּדאש עבר תהליך מהופך‪ ,‬הפרפר‬
‫הפוחז שהיה בימי שחרותו הלך והתכנס לזחל מלומד המתבצר במעטהו‬
‫הקשיח‪ .‬כשהייתה רואה אותו ָּרחל רכון על ספריו שעות ארוכות היה ליבה‬
‫נחמץ כפליים‪ .‬גם על שום בדידותו של בנה וגם על שלא זכה בעלה המנוח‬

‫‪365‬‬