Page 373 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 373
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
גופתי המתה! אני מעדיף שתקפצי מקצה הצוק אל הוואדי .תכניסי את זה
טוב לראש שלך ,לבית הזה את לא חוזרת!'.
ִדי ָּנה הרגישה סחרחורת ,כאילו כל העולם סביבה רועד והחלה לכרוע לאט
אל הארץ בטרם תיפול.
'אל תחשבי על זה אפילו!' צעק סּו ָּמא ִני כשהוא אוחז בגסות בשערות
ראשה ומושך אותה חזרה על רגליה' .את חוזרת לבית חמותך ועושה כל
מה שהיא אומרת לך ,הבנת את זה?'
ִדי ָּנה ההמומה הנהנה בראשה באלם ושמה פניה כסהרורית אל מחילת
היציאה מן ה ָּח ְׁפ ַּרה.
'עצרי' צעק אביה ו ִדי ָּנה הסבה ראשה בתקווה' .שימי את זה עליך' פקד
והוריד שמיכה מטונפת מגב חמורו' .את לא תסתובבי בכפר כמו פרוצה'.
ִדי ָּנה עטפה גופה בשמיכת הצמר מוכת הפרעושים ויצאה מן ה ָּח ְׁפ ַּרה.
הדרך אל ה ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון שברגיל הייתה אורכת לא יותר מעשרה
רגעים ,לקחה לה כמעט שעה .היא הלכה לאיטה ,רגליה כושלות ועינה
מביטות באימה על הכפר ועל שביליו שנראו זרים לפתע .היא לא הבחינה
אפילו בחיוכיהם הלעגניים של הילדים והנשים שיצאו מן ה ָּח ְׁפר ֹּות לשמע
הצעקות מן ה ָּח ְׁפ ַּרה של בית ְׁסרּור .הנשים הביטו בה בדממה ,משתיקות
קריאות לעג של ילדים חצופים שכן אף אחת לא רצתה להסתכן בכעסו של
סּו ָּמא ִני ְׁסרּור .אולם כאשר כשלה שוב ושוב על השיחים אשר כאילו הציבו
עצמם בכוונת רשעות בדרכה ,אף לא אחת מהן הושיטה ידה לסייע ל ִדי ָּנה.
כשהגיעה לחצר ה ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון ניצבה ִדי ָּנה בפני ָּרחל ואמרה
בקול מובס אך מלא שנאה' ,מ ִניחְׁ ,ר' ִלי ְׁב ִתי ַּע ִלי ַּיא 375מה את רוצה
שאעשה?'.
'את מדברת אלי?' שאלה ָּרחל' ,איני שומעת פנייה של כלה לחמותה'.
' ַּיא ַּמ ְׁרתַּ -עא ִמי' אמרה ִדי ָּנה בפניית הכבוד המקובלת' ,מה תרצי
שאעשה?'.
375בסדר ,ניצחת אותי
363
