Page 413 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 413
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
המוליך אל קצה הרמה ,את ּט ֹּוש ַָּע ִטיה המוביל את עדר עיזיו הלבנות תוך
שהוא נועץ מבטים חשדניים בנקודה כלשהי באופק.
'מדוע ּט ֹּוש נראה מודאג כל כך?' שאל ְׁש ַּמ ָּעא את אחותו הגדולה.
'ּט ֹּוש ַָּע ִטיה נולד מודאג' ענתה ָּס ִמי ַּנה והוסיפה' ,אבל אתה צודק ,הוא נראה
מוטרד מהרגיל ,אולי הריח צבוע או שמע כלבי פרא?'.
אולם תשומת ליבו קצרת הטווח של ְׁש ַּמ ָּעא הוסטה כבר ממבטו המוטרד
של טוש אל התרחשות מרתקת אחרת .בקצה העדר ,התנהל קרב מהיר
ואלים בין תיש בוגר ,ארוך-קרניים לבין תיש צעיר ,בעל הערכה עצמית
מופרזת בעליל .לאחר שהוטח הצעיר השחצן אל הקרקע פעמיים וצלע
מובס אל תוך העדר ,ניגש התיש הבוגר לעז שהמתינה בצד כל העת וטיפס
על גבה בתנועות מהירות שנראו ל ְׁש ַּמ ָּעא מוזרות מאוד' .מדוע לתיש
הצעיר הוא הרביץ עם הקרניים ולעז הוא מרביץ על הגב?' שאל ְׁש ַּמ ָּעא.
ָּס ִמי ַּנה ,סמוקה עד שורשי שערותיה התלבטה לרגע מה להשיב ואז
הגיעה להחלטה כי מתי שהוא יצטרך ְׁש ַּמ ָּעא להבין את עובדות החיים
ומוטב שלא יביך את המשפחה כשהוא שואל מבוגרים אחרים בכפר .לכן
ענתה ,תוך שהיא בוררת את מילותיה בקפידה' ,התיש לא מרביץ לה
ְׁש ַּמ ָּעא ,התיש מתחתן אתה ,ואז יהיו להם גדיים קטנים ומעצבנים כמוך'.
'אולי מספיק לצחוק עלי?' רגז ְׁש ַּמ ָּעא' ,אני לא תינוק! הנה ,שבוע שעבר
היינו בחתונה של ַּכ' ְׁמ ָּסה ְׁמ ִגי ִדיש ו ָּפא ִלי גו ִוי ָּטע ,ולא ראיתי את ָּפא ִלי קופץ
על הגב של ַּכ' ְׁמ ָּסה!'.
ָּס ִמי ַּנה התחרטה על יומרתה המופרכת להסביר את סודות הבריאה לילד
בן שבע וניסתה לצאת מהבוץ אליו הכניסה את עצמה תוך שהיא מסתבכת
במילותיה' ,בני אדם לא קופצים על הגב ..אתה מבין ...בני אדם מתחבקים
מקדימה ...ורפאל ו ַּכ' ְׁמ ָּסה ..פשוט ....הם נכנסו לחדר ב ָּח ְׁפ ַּרה ...ואז הם.'...
היא עצרה ,לא יודעת כיצד תמשיך ,מתפללת נואשות לנס שיאפשר לה
להתחמק מלספר על העניינים המרגשים אשר מתרחשים בכוכים הפנימיים
של ה ָּח ְׁפר ֹּות .ואם להודות על האמתָּ ,ס ִמי ַּנה לא הייתה בטוחה כי היא
עצמה הבינה נכון את הסיפורים המוזרים של חברותיה הנשואות .ראה
403
