Page 415 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 415
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
'ואם את תרצי להתחתן עם הנער הכחול מהשיירה ,זה שראיתי אותך
מדברת איתו מתחת לעץ השיטה' שאל ְׁש ַּמ ָּעא' ,אימא תרדוף אחריו עם
מקל ,כמו ט ֹּוש? או שהיא תסכים?'.
הדם אזל בבת אחת מפניה של ָּס ִמי ַּנה ההמומה ואלמלא גזע עץ יבש עליו
נשענה ,הייתה מאבדת שיווי משקלה.
'מי אמר לך שדיברתי נער כחול מהשיירה?' נבחה בחרדה על הילד' ,למי
סיפרת את השטויות האלו?'
ְׁש ַּמ ָּעא נבהל למראה אחותו הנסערת ופרץ בבכי' .נשבע לך ,אף אחד לא
אמר לי את זה ואני לא סיפרתי לאף אחד! חיפשתי אותך ,כדי לשחק אתך
ואז ראיתי אותך מנמנמת מתחת לעץ .אז חשבתי להתחבא ולהפחיד אותך
כשתעוררי ,בצחוק ....נשבע לך ...אבל אז הגיעה השיירה והכלים נפלו
מעל הגמל ואת דיברת עם הנער הכחול .אז הלכתי הביתה ולא סיפרתי לאף
אחד .מבטיח '.אמר ונעץ בה זוג עיניים בוכות שבדרך כלל היו שוברות את
ליבה ,אולם לא היום .לא כשהסכנה גדולה כל כך.
היא אחזה בחוזקה בפרק ידו ,משכה אותו אליה והרכינה עיניה לגובה
עיניו' ,אתה נשבע לי בספר תורה? ביום הכיפורים?' שאלה אותו בזעם.
'כן ,כן ,אני נשבע! נשבע!' זעק הילד 'אבל תעזבי לי את היד ,בבקשה,
את מכאיבה לי!'.
ָּס ִמי ַּנה נרגעה מעט והרפתה מידו של ְׁש ַּמ ָּעא .אחיזתה בפרק ידו ,הבחינה,
הותירה צריבה אדומה .תחושות אשמה הציפו אותה .היא נשקה ברוך על
פרק ידו ,כפי שנהגה לעשות כשהיה עולל המדדה בעקבותיה בחצר
ה ָּח ְׁפ ַּרה ,וחיבקה אותו אליה .למרות ש ְׁש ַּמ ָּעא כבר לא הסכים שיתנהגו אליו
כמו תינוק ,נעמו לו הפעם חיבוקי אחותו והוא נרגע לאיטו ,ראשו המתייפח
מונח על חזה וידיה עוטפות אותו' .כל מה שדיברנו עליו היום' לחשה
אחותו' ,נשכח ולא נדבר עליו יותר עם איש ,מבטיח לי?'.
ְׁש ַּמ ָּעא התרחק מעט והביט בעיניה' ,ואת מבטיחה לי שלעולם לא תעזבי
אותי ותתחתני עם תיש כחול מהשיירות?' שאל בקול בוכים שמיד הפך
405
