Page 417 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 417
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
פרק רביעי – ַּה ַּמ ִים ַּה ְׁמָא ְׁר ִרים
' ְׁו ִה ְׁש ָּקה ֶאת ָּה ִא ָּשה ֶאת מי ַּה ָּמ ִרים ַּה ְׁמָא ְׁר ִרים
ּו ָּבאּו ָּבּה ַּה ַּמ ִים ַּה ְׁמָא ְׁר ִרים ְׁל ָּמ ִרים' ( .במדבר ,ה' ,כ"ד)
מעיין ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא ,צפון ההר המערביְׁ ,ט ִריּפ ֹּו ִליטניה.
י"ח ֱאלּול ,ה' ת"ט [אוגוסט 1649 ,למניינם]
כאשר החלו לרדת בשביל המפותל אל המעיין היה כבר ְׁש ַּמ ָּעא רגוע
ומפוייס .כדרכם של ילדים ,די היה בחוויית הצחוק המשותף כדי למחוק
את רושם התפרצותה המפחידה של אחותו .גם ָּס ִמי ַּנה הותירה מאחוריה
את הגילוי כי היה עד לפגישתה הקודמת עם הנער הכחול והתרכזה בהטלת
סדר ברגשותיה לקראת פגישתה הקרובה עימו .עד שהגיעו ליעדם הלם
ליבה של ָּס ִמי ַּנה כאילו לא ירדה במצוק אלא טיפסה בו ,אולם גם סריקה
קפדנית של רחבת המעיין לא גילתה ולו פיסה זעירה של כחול .לאורך גדות
הפלג היו רק נשות הכפר המוכרות החובטות כבסיהן אל הסלעיםָּ .ס ִמי ַּנה
המאוכזבת החליפה ברכות נימוסין הכרחיות והתמקמה עם ְׁש ַּמ ָּעא בפינתם
השמורה להם תחת עץ התאנה הגדול.
כבכל יום כביסה ניסה ְׁש ַּמ ָּעא מזלו בבקשת דחייה של כמה רגעים כדי
לשחק עם בני גילו ,ילדים אשר אימהותיהם ירדו בעצמן למעין ולא אילצו
אותם לבצע מלאכה של ילדות .כבכל יום כביסה הבהירה לו ָּס ִמי ַּנה כי רק
לאחר שיסיימו לכבס יוכל לשחק .בדרך כלל ,לא הושלם המשא ומתן אלא
משהיו חוזרים שניהם על אותו המסר ,זה מצדו וזו מצידה ,בשינויי נוסח
קלים ,לפחות שלוש-ארבע פעמים .אולם באותו היום לא מילאה ָּס ִמי ַּנה
את חלקה המסורתי בדיון ,אלא הסתפקה בסירוב תמציתי ואף דילגה על
הטפת המוסר אודות משמעותה של חובה ,שבחי החריצות ועתידו הוודאי
של ְׁש ַּמ ָּעא כבטלן הכפר השיכור .בלית ברירה נאלץ הילד להתחיל לבצע
את תפקידו ,הוצאת הבגדים המלוכלכים מהסל והושטתם ל ָּס ִמי ַּנה הרוכנת
מעל המים ל ָּת ְׁח' ִסיל ,השרייה עמוקה עד שיחדרו המים וילחלחו כל סדק
ותפר שבבגדים .בתום ה ָּת ְׁח' ִסיל נמסרו הבגדים בחזרה אל ְׁש ַּמ ָּעא ל ַּת ְׁנ ִד׳יף,
407
