Page 440 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 440
ספר שביעי – ַּעל מי ְׁמ ִרי ָּבה ֹּבא ֹּרת ִנ ְׁש ָּב ִרים
נדרשת .על מגילת קלף חדשה ,בנוצת שכווי שחידד היטב באולרו ,כתב
ומחק בידיים רועדות מילים אותן דלה מעומק נפשו העטופה בצרתה וחצב
מקירות ליבו ,עתירתו לאלוקי אבותיו.
כשהגיע ְּׁפ ַּלג המנחה ,כרך ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש את הקלף כמגילה ,טמן בקפלי
ה ָּעא ַּבה והלך להתפלל עם הציבור .בתום תפילת מנחה ,קרא לרּו ִשיל
השמש וביקשו להוביל במקומו את תפילת ערבית שכן עליו לצאת בעניין
דחוף הנוגע לבעייתה של ָּס ִמי ַּנה .בטרם יספיק רּו ִשיל החטטן לחקור אותו
ליעדו ,יצא מבית הכנסת ופנה אל הדרך המובילה מערבה.
לאחר כשתי פרסאות ,בנקודה בה מתעקלת הדרך ומתחילה בירידתה,
נעצר ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש וסרק מהורהר את המעלה הטרשי שמשמאל לשביל.
בתום התלבטות קצרה ,ירד מהדרך וטיפס בין הסלעים אל ראש המצוק.
מספר רגעים ארך טיפוסו עד שמצא את המקום שחיפש ,מדף סלע רחב
הצופה מערבה ,אל העמק .בילדותו אהב להתבודד במקום זה כשנוף העמק
ושריקת הרוח בחגווי הסלע מספקים תפאורה מושלמת לחלומותיו בהקיץ.
שעות רבות בילה שם ,מדמיין עולמות רחוקים שיראה ומעשים מופלאים
שיעשה ,כשיגדל .שם התחבר ישירות לש ֹּוכן ה ְׁש ָּח ִקים ,משוחרר מצלו
הגדול של אביו וחופשי מתיווכו .בשלושים השנים מאז שב אל הכפר לא
שב אל המקום בו שגה בדמיונות שווא ,לבל יהא ככסיל השונה באיוולתו.
אולם לא כדי לשגות בדמיונות טיפס לשם כעת אלא כדי לפתוח שוב את
הערוץ הישיר שהיה לו פעם במקום הזה עם אלוקיוֹּ ,שמר ַּה ְׁב ִרית ְׁו ַּה ֶח ֶסד.
על משטח הסלע החמים ,הספוג עדיין בקרני שמש ,הכין ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש
את עצמו .הוא עקב אחר אחרוני רגעיו של היום המתמהמהים בין התמרים
הנוטים לוואדי וממתינים לקרני שמש אחרונות כדי לגלוש עימן מן ההר
בואכה ימה .כאשר נראו הבהובי אדמומיותה האחרונים של השמש
המצטננת בים הגדול ,ידע ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש כי בא מועד .כשהוא כורע על
430
