Page 39 - ספר נוער בסיכוי 2018
P. 39

‫ועל קוים סמכותיים ברורים‪ ,‬ומצד שני האצבעות בגלל המפלצת הזה‪ .‬אפילו‬
    ‫מצליחים 'לתפור חליפה' אישית גם גויים לא מתיחסים ככה להורים שלהם‪.‬‬
    ‫לכאלה שמורדים‪ ,‬חליפה שלא 'תעיף' חוצפה שכזאת‪ .‬עוד מעט תגידו שצריך‬
    ‫אלא תכיל‪ ,‬תגייס ותרתום‪ ,‬כדי להעלות להשתחוות לרגליו כל פעם שהוא מגיע‬
    ‫את הנערים והנערות לחזור ולהתחבר‪ .‬הביתה‪ ,‬עד לאן נגיע? זהו‪ .‬יש גבול לכל‬
    ‫זה מחייב ראייה מערכתית שונה קצת‪ ,‬דבר‪ .‬כל עוד הוא גר בבית הזה יש חוקים‬
    ‫אבל לענ"ד זו הדרך היחידה שיכולה בסיסיים שהוא יצטרך לעמוד בהם‪.‬‬
    ‫לתת מענים ולקחת אחריות גם על אלה נקודה‪( .‬נשמע מוכר?)‬
                                            ‫שבסיכון‪ ,‬אלה ששייכים (ברוב המקרים)‬
    ‫אני לרגע לא מזלזל בטענות‪ ,‬והצדק‬         ‫לאחת מקבוצות הסיכון העיקריות‪:‬‬
    ‫איתם‪ .‬באמת‪ .‬יש גבול‪ ,‬יש קו אדום‪,‬‬        ‫נפגעי תקיפות‪ ,‬בני מהגרים ודור שני‬
                                            ‫לבעלי תשובה‪ ,‬ובעלי הפרעות למידה‬
                ‫וזכותם כהורים לעמוד על כך‪.‬‬  ‫או קשב וריכוז‪ ,‬שאז מדובר בנערים‬
    ‫השאלה היחידה היא איפה נכון להציב‬
    ‫את הקו האדום הזה‪ .‬יש בהחלט דברים‬
    ‫מסוימים בסיסיים‬                         ‫פוסט טראומטיים שספגו‬
    ‫שניתן להחיל בהם‬                         ‫הרבה דחייה‪ ,‬והמענים‬
                                            ‫החינוכיים שיכולים להועיל‬
    ‫וכבללדהההההאעמשיוהינאהההספחםיבקנבוומימיםפביתשהנםררצנ‪.‬הוהריילררוםנייוכב–םםםאןיק‪.‬הטםמיעעיח'הי‪.‬העמתםמוברמעשהלויבלו‪,‬ולמשויושנסכםמקידמתוע‪,‬קהרידדשםערלםיתםיהםאתםרוהההםליתו'מכבורנכמהברבלהוהבהוגל‪,‬שההסליגמהמיבאביתודכהלימווניעכיורםכתיוכנריחגכוייםתאנאם'םדל‪,‬יםכ‪,‬ב‪:‬תר'םתםןוהאנישוולהםו‪.‬אמתבלילוראיתיאםדתחששייבבימאלהמכייהבגכםית‪,‬דתםיואכצתמנלליתלהויידליחרל‪.‬יוז‪/‬שגחללקהוסגבבשלאאזותיואשלילנעשהרטהמלוימ‪.‬תאיאכיבתותשלמללופתלעכאככיכתצהדחריןנאקנת?יאכבויההלידאשהב‪.‬יההרםגג‪,‬שבהלםיויאםיותלי‪,‬כבבלהקעממפמששדנגכןשהלכטויהמששועבעביורצדאמגכלתימרדחסאקםהםצלםיהבועעתבלמרעקלמנייותבושו‪-‬וההזמדםלהתשתציעוובבאיאהבחילרלךעותדלוצכשמא‪,‬באעבלהלכאטאקדלי‪.‬תצולחתרמהחמעבדוםמלושחןלחבהצאצונמאיבטימוובברכייצמיצשייהיהוראותלןבתםו‪,‬לש‪.‬ד‪.‬ותתםםםם‪.‬ה‬
    ‫טענות ההורים קשות‪ .‬תרשו לי להרחיב אלא רק דואגים לצביון הבית‪ ,‬ועל זה‬
    ‫בזה‪ ,‬ולהתחיל בלשתף במקצת הטענות‪ :‬צריך לתת את עיקר הדגש‪ ,‬על בניית‬
    ‫"זהו‪ .‬אני לא מסוגל יותר‪ .‬אני לא מוכן אמון וידידות‪ ,‬למרות כל המטענים‬
    ‫שהילד הזה יתנהג ככה יותר‪ .‬אני גמור‪ .‬והקושי‪ ,‬ואפילו בסיס לחוויות הצלחה‪.‬‬
    ‫אני לא מצליח לתפקד בכולל‪/‬בעבודה‪ .‬יש בזה הרבה עצות והרבה רעיונות‪,‬‬
    ‫בבית שלי שככה יתיחסו אלי? אני מרגיש אבל זו הדרך היחידה לגרום לנער לרצות‬
    ‫שהוא פשוט יורק לי בפרצוף‪ .‬ולמען מעצמו לזנוח את ההתנהגות המתריסה‪,‬‬
    ‫האמת‪ ,‬זהו‪ ,‬יש גבול לכל דבר‪ ,‬פשוט ולאמץ התנהגות מתחשבת יותר בשלב‬
    ‫נמאס לי שהוא הורס לכולם פה בבית הראשון‪ ,‬ובהמשך זה גם הפתח לתפקוד‬
    ‫את החיים‪ .‬אני אגיד לו בדיוק מה שאני בריא ונכון יותר‪ ,‬ובהמשך – אפילו לחזור‬
    ‫חושב עליו‪ .‬נמאס לי ללכת על קצות ולבנות את הקומה הדתית‪ .‬המשךבעמודהבא‬

‫‪39‬‬
   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43   44