Page 207 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 207

‫פני המנורה ‪207‬‬

‫גם להורות לפני שהוא הגיע לבבל‪ ,‬מפני שחכמים גזרו‪ :‬תלמיד אל יורה אלא אם כן נוטל רשות מרבו‪.‬‬
                                                  ‫לדברי הגמרא‪ ,‬הרשות יכולה להיות לחצאין או על תנאי‪.‬‬

‫הגמרא מרחיבה בהבנת דברי שמואל‪ :‬שנים שדנו – דיניהם דין‪ ,‬אלא שנקרא בית דין חצוף‪ .‬ואם ישבו‬
‫על דעת שלשה שידונו לא יכולים שנים לדון‪ ,‬ומה שאמר רבן שמעון בן גמליאל‪ :‬הדין – בשלשה‪,‬‬
‫ופשרה – בשנים‪ .‬ויפה כח פשרה מכח הדין‪ .‬ששנים שדנו – בעלי דינין יכולין לחזור בהן‪ ,‬ושנים‬
‫שעשו פשרה – אין בעלי דינין יכולין לחזור בהן‪ ,‬חולקים עליו חכמים לשיטת שמואל‪ .‬וכן היא‬
‫מרחיבה בדברי רבי אבהו‪ :‬שנים שדנו דיני ממונות – לדברי הכל אין דיניהם דין‪ ,‬ומה שכתוב‪ :‬דן את‬
‫הדין‪ ,‬וזיכה את החייב וחייב את הזכאי‪ ,‬טימא את הטהור טיהר את הטמא – מה שעשה עשוי‪ ,‬ומשלם‬
‫מביתו‪ ,‬מדובר במקרה שבעלי הדין קיבלו עליהם שאחד ידון‪ ,‬אך הם אמרו לו‪ :‬דון לנו דין תורה‪ .‬רב‬
‫ספרא שואל את רבי אבא‪ :‬במה הוא טעה? אם טעה בדבר משנה – והרי אמר רב ששת בשם רב אסי‪,‬‬
‫טעה בדבר משנה – חוזר‪ ,‬אלא שטעה בשיקול הדעת‪ .‬ומפרש רב פפא מהו שיקול הדעת‪ ,‬כגון שני‬
‫תנאים או שני אמוראים שחולקים זה על זה‪ ,‬ולא נאמרה הלכה לא כזה ולא כזה‪ ,‬והסוגייה היא כאחד‬

                                                            ‫מהם‪ ,‬והלך הוא ועשה כשני – זהו שיקול הדעת‪.‬‬

‫ומציעה הגמרא‪ ,‬שאולי דברי רבי אבהו נתונים במחלוקת תנאים‪ ,‬שכתוב בברייתא‪ :‬ביצוע בשלשה‪,‬‬
‫דברי רבי מאיר‪ ,‬וחכמים אומרים‪ :‬פשרה ביחיד‪ .‬וסברו שפשרה היא כמו דין‪ .‬ודוחה הגמרא‪ ,‬שלפי‬

        ‫כולם הדין הוא בשלשה‪ ,‬אלא שלפי רבי מאיר מקישים פשרה לדין‪ ,‬ולפי חכמים לא מקישים‪.‬‬

‫עוד מציעה הגמרא‪ ,‬שאולי יש שלשה תנאים בפשרה‪ :‬רבי מאיר סובר‪ :‬בשלשה‪ ,‬וחכמים סוברים‪:‬‬
‫בשנים‪ ,‬ורבי אבהו סבר ביחיד? אמר רב אחא בריה דרב איקא‪ ,‬ואם תרצה אמור שהיה זה רב יימר בר‬
‫שלמיא‪ :‬מי שאמר שנים – אפילו אחד גם כן‪ ,‬וזה שהוא אמר שנים – כדי שיהיו עליו עדים‪ .‬אמר רב‬
‫אשי‪ :‬ניתן ללמוד מזה שפשרה אינה צריכה קנין‪ ,‬שאם היה עולה על דעתך שפשרה צריכה קנין –‬
‫למה צריך שלשה? הרי מספיק שיהיו שנים ויקנו ממנו על הפשרה‪ .‬ואולם‪ ,‬ההלכה היא‪ ,‬שפשרה‬

                                                                                                       ‫צריכה קנין‪.‬‬

‫בברייתא נאמר‪ :‬כשם שהדין בשלשה כך ביצוע בשלשה‪ ,‬נגמר הדין – אי אתה רשאי לבצוע‪ .‬רבי‬
‫אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר‪ :‬אסור לבצוע‪ ,‬וכל הבוצע – הרי זה חוטא‪ ,‬וכל המברך את‬
‫הבוצע – הרי זה מנאץ‪ ,‬ועל זה נאמר בצע ברך נאץ ה'‪ ,‬אלא‪ :‬יקוב הדין את ההר‪ ,‬שנאמר‪ :‬כי המשפט‬
‫לא־להים הוא‪ ,‬וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר‪ ,‬אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬ומשים‬
‫שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬שנאמר‪ :‬תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו‪ ,‬בשלום ובמישור‬
‫הלך אתי‪ ,‬ורבים השיב מעון‪ .‬רבי אליעזר אומר‪ :‬הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש‬
‫ממנה חלה‪ ,‬כיצד מברך? אין זה מברך אלא מנאץ‪ ,‬ועל זה נאמר‪ :‬ובוצע ברך נאץ ה'‪ .‬רבי מאיר אומר‪:‬‬
   202   203   204   205   206   207   208   209   210   211   212