Page 234 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 234

‫מסכת שבועות‬  ‫‪234‬‬

‫במרכז הסוגייה אמר רב אשי‪ :‬אמרתי שמועה זו לפני רב כהנא‪ ,‬ואמר לי‪ :‬לא תאמר שרבי שנה את‬
‫המשנה על פי תנאים שונים והוא עצמו איננו סובר כך‪ ,‬אלא רבי שנה את שיטתו‪ ,‬ששנינו‪ :‬מנין שאינו‬
‫חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בינתים? תלמוד לומר‪" :‬ונעלם" "ונעלם"‬
‫שני פעמים‪ ,‬דברי רבי עקיבא; רבי אומר‪ :‬אינו צריך‪ ,‬הרי הוא אומר "ונעלם" – מכלל שידע‪" ,‬והוא‬
‫ידע" – הרי כאן שתי ידיעות‪ ,‬אם כן מה תלמוד לומר "ונעלם" "ונעלם"? לחייב על העלם טומאה ועל‬

                                                                                                     ‫העלם מקדש‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬מצאנו בידיעות שיש לרבי טעם של עצמו‪ ,‬אך האם גם בשבועות יש לו טעם של עצמו? סברא‬
‫היא‪ ,‬רבי עקיבא מהו הטעם שמחייב לשעבר? שכן הוא דורש ריבוי ומיעוט‪ ,‬וכך גם רבי דורש ריבוי‬
‫ומיעוט‪ .‬אמר לו רבינא לאמימר‪ :‬והרי רבי דרש כלל ופרט! ומשיב לו אמימר‪ :‬כן‪ ,‬סתם כך דורש רבי‬
‫כללים ופרטים‪ ,‬אך כאן ישנו טעם מיוחד לכך שהוא דורש ריבוי ומיעוט‪ .‬אם כן‪ ,‬רבי דורש כללים‬
‫ופרטים‪ ,‬ובעל כרחך קשה מכך שבמשנה שנו שבועות! אלא בשבועות שנה רבי על פי שיטת רבי‬

                                                                                    ‫עקיבא‪ ,‬והוא איננו סובר כך‪.‬‬

‫שוב דנה הגמרא על הברייתא‪ :‬מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם‬
‫בינתים? תלמוד לומר‪" :‬ונעלם" "ונעלם" שני פעמים‪ ,‬דברי רבי עקיבא; רבי אומר‪ :‬אינו צריך‪ ,‬הרי‬
‫הוא אומר‪" :‬ונעלם" – מכלל שידע‪" ,‬והוא ידע" – הרי כאן שתי ידיעות; אם כן‪ ,‬מה תלמוד לומר‬
‫"ונעלם"? לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש‪ .‬ושואלת הגמרא‪ :‬מדוע משמעות "ונעלם" היא‬
‫מכלל שידע? אמר רבא‪ :‬מכך שלא כתוב 'והיא עלומה ממנו'‪ ,‬ואביי אומר‪ ,‬שרבי סבר‪ :‬ידיעת בית רבו‬
‫שמה ידיעה‪ .‬כלומר‪ ,‬מה שלמד אדם בבית רבו שהנוגע בטומאה – טמא‪ ,‬והוא ידע שהרגיש כשנגע‪,‬‬

                                                        ‫אבל לא התבונן לשום על לבו שנטמא – זוהי ידיעה‪.‬‬

‫החלק השלישי בגמרא הוא על שני המקרים הנוספים במשנה‪( :‬א) יציאות שבת – שתים שהן ארבע‪.‬‬
‫במסכת שבת שנינו‪ :‬יציאות שבת – שתים שהן ארבע בפנים‪ ,‬ושתים שהן ארבע בחוץ‪ .‬ומפרשת‬
‫הגמרא‪ ,‬שבמסכת שבת שנינו אבות ותולדות‪ ,‬אך כאן שנינו רק את האבות‪ ,‬ורב פפא אומר‪ ,‬שבמסכת‬
‫שבת שנינו גם את הפטור‪ ,‬ורבא אמר‪ :‬רשויות שנינו‪ ,‬רשויות שבת שתים‪( .‬ב) מראות נגעים – שנים‬
‫שהן ארבעה‪ .‬שנינו במסכת נגעים‪ :‬מראות נגעים שנים שהן ארבעה‪ :‬בהרת – עזה כשלג‪ ,‬שניה לה –‬
‫כסיד ההיכל; שאת – כצמר לבן‪ ,‬שניה לה – כקרום ביצה‪ .‬אמר רבי חנינא‪ :‬מיהו התנא של מראות‬
‫נגעים? לא כרבי עקיבא שאמר‪ :‬זו למעלה מזו וזו למעלה מזו‪ ,‬אם כן טיהרת סיד היכל מלצרף‪ .‬שנו‬
‫חכמים‪ :‬בהרת – עמוקה‪ ,‬וכן הוא אומר‪ :‬ומראה עמוק מן העור‪ ,‬כמראה חמה העמוקה מן הצל‪ .‬שאת‬
‫– אין שאת אלא גבוה‪ ,‬וכן הוא אומר‪ :‬על כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות‪ .‬ספחת – אין‬
‫ספחת אלא טפילה‪ ,‬וכן הוא אומר‪ :‬ואמר ספחני נא‪ .‬וכשם שיש טפילה לשאת‪ ,‬כך טפילה לבהרת‪.‬‬
   229   230   231   232   233   234   235   236   237   238   239