Page 236 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 236

‫מסכת שבועות‬                                                                                    ‫‪236‬‬

             ‫וזו לשון הסוגייה על פי החלוקה המוצעת‪:‬‬

‫[שבועות שתים שהן ארבע‪ .‬ידיעות הטומאה – שתים שהן ארבע‪ .‬יציאות השבת – שתים שהן ארבע‪.‬‬
                                                                           ‫מראות נגעים – שנים שהן ארבעה]‪.‬‬

‫גמרא‪ .‬מכדי תנא ממכות סליק‪ ,‬מאי שנא דתני שבועות? משום דתני‪ :‬חייב על הראש שתים —‬                 ‫‪.1‬‬
‫אחת מיכן ואחת מיכן‪[ ,‬ג‪ ,‬א] ועל הזקן — שתים מיכן ושתים מיכן ואחת מלמטה‪ ,‬חדא דמיחייב‬             ‫‪1‬‬
                                                                                               ‫‪1‬‬
                                                   ‫עלה תרתי‪ ,‬תנא‪ :‬שבועות שתים שהן ארבע‪.‬‬        ‫‪1‬‬
‫מאי שנא הכא דתני להו לכולהו‪ ,‬ומאי שנא גבי יציאות שבת ומראות נגעים דלא קתני להו‬
‫לכולהו? אמרי‪ :‬שבועות וידיעות הטומאה דגבי הדדי כתיבין‪ ,‬ודמיין אהדדי בקרבן עולה ויורד —‬          ‫‪.2‬‬
                                                                                               ‫‪1‬‬
                                              ‫תני להו גבי הדדי‪ ,‬ואיידי דתנא תרתי תנא כולהו‪.‬‬
‫פתח בשבועות ומפרש ידיעות הטומאה! איידי דזוטרין מילייהו פסיק שרי להו‪ ,‬והדר תני שבועות‬           ‫‪1‬‬
                                                                                               ‫‪1‬‬
                                                                              ‫דנפישן מילייהו‪.‬‬
‫שבועות שתים שהן ארבע‪ :‬שתים — שאוכל ושלא אוכל‪ ,‬שהן ארבע — אכלתי ושלא אכלתי‪ .‬ידיעות‬
‫הטומאה שתים שהן ארבע‪ :‬שתים — ידיעת טומאת קדש וידיעת טומאת מקדש‪ ,‬שהן ארבע —‬
‫קדש ומקדש‪ .‬יציאות שבת שתים שהן ארבע‪ :‬שתים — הוצאה דעני והוצאה דבעל הבית‪ ,‬שהן‬
‫ארבע — הכנסה דעני והכנסה דבעל הבית‪ .‬מראות נגעים שנים שהן ארבעה‪ :‬שנים — שאת ובהרת‪,‬‬

                                               ‫שהן ארבעה — שאת ותולדתה‪ ,‬בהרת ותולדתה‪.‬‬
‫מני מתניתין? לא רבי ישמעאל ולא ר' עקיבא! אי רבי ישמעאל‪ ,‬האמר‪ :‬אינו חייב אלא על העתיד‬
‫לבוא! אי ר' עקיבא‪ ,‬האמר‪ :‬על העלם טומאה הוא חייב‪ ,‬ואינו חייב על העלם מקדש! איבעית‬
‫אימא‪ :‬רבי ישמעאל‪ ,‬איבעית אימא‪ :‬ר' עקיבא‪ .‬איבעית אימא‪ :‬רבי ישמעאל‪ ,‬מהן לחיוב ומהן‬

                                   ‫לפטור; ואיבעית אימא‪ :‬רבי עקיבא‪ ,‬מהן לחיוב ומהן לפטור‪.‬‬
‫לפטור‪[ ,‬ג‪ ,‬ב] הא דומיא דמראות נגעים קתני‪ ,‬מה התם כולהו לחיובא‪ ,‬אף הכא נמי כולהו לחיובא!‬
‫לעולם ר' ישמעאל‪ ,‬וכי לא מחייב רבי ישמעאל לשעבר קרבן‪ ,‬אבל מלקות חיובי מחייב; וכדרבא‪,‬‬
‫דאמר רבא‪ :‬בפירוש ריבתה תורה שבועת שקר דומיא דשבועת שוא‪ ,‬מה שוא לשעבר‪ ,‬אף שקר‬
‫נמי לשעבר‪ .‬בשלמא אכלתי ולא אכלתי — כדרבא‪ ,‬שלא אוכל ואכל — נמי לאו שיש בו מעשה‬
‫הוא‪ ,‬אלא אוכל ולא אכל — אמאי? לאו שאין בו מעשה הוא! קסבר רבי ישמעאל‪ :‬לאו שאין בו‬

                                                                            ‫מעשה לוקין עליו‪.‬‬
‫אי הכי‪ ,‬קשיא דר' יוחנן אדרבי יוחנן! דאמר רבי יוחנן‪ :‬הלכה כסתם משנה‪ ,‬ואתמר‪ :‬שבועה שאוכל‬
‫ככר זו היום‪ ,‬ועבר היום ולא אכלה — ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו‪ :‬אינו לוקה; ר' יוחנן‬
‫אמר‪ :‬אינו לוקה‪ ,‬משום דהוה לאו שאין בו מעשה‪ ,‬וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו; וריש‬

                    ‫לקיש אמר‪ :‬אינו לוקה‪ ,‬התראת ספק היא‪ ,‬והתראת ספק לא שמה התראה!‬
‫רבי יוחנן סתמא אחרינא אשכח‪ .‬הי סתמא? אילימא האי סתמא‪ ,‬דתנן‪ :‬אבל המותיר בטהור‬
‫והשובר בטמא — אינו לוקה את הארבעים; בשלמא שובר בטמא‪ ,‬דכתיב‪ :‬ועצם לא תשברו בו —‬
‫בכשר ולא בפסול‪ ,‬אבל המותיר בטהור מאי טעמא? לאו משום דהוי לאו שאין בו מעשה‪ ,‬וכל לאו‬
   231   232   233   234   235   236   237   238   239   240   241