Page 70 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 70

‫מסכת יומא‬                                                                                     ‫‪70‬‬

‫אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי‪ :‬מניין שאף מקרא פרשה מעכב? תלמוד לומר‪ :‬ויאמר‬            ‫‪.5‬‬
                                   ‫משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' — אפילו דיבור מעכב‪.‬‬
                                                                                              ‫‪.6‬‬
‫כיצד הלבישן? — כיצד הלבישן? מאי דהוה הוה! אלא‪ :‬כיצד מלבישן לעתיד לבוא? לעתיד לבא‬              ‫‪1‬‬
‫נמי — לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם! אלא‪ :‬כיצד הלבישן למיסבר קראי? פליגי בה בני רבי‬           ‫‪.7‬‬
‫חייא ורבי יוחנן‪ ,‬חד אמר‪ :‬אהרן ואחר כך בניו‪ ,‬וחד אמר‪ :‬אהרן ובניו בבת אחת‪ .‬אמר אביי‪ :‬בכתונת‬     ‫‪1‬‬
‫ומצנפת כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואחר כך בניו‪ ,‬דבין בצואה ובין בעשיה אהרן קדים‪ .‬כי פליגי‬       ‫‪1‬‬
‫— באבנט‪ ,‬מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו — דכתיב ויחגור אותו באבנט‪ ,‬והדר כתיב ויחגר אתם‬

                                ‫אבנט‪ .‬ומאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת — דכתיב וחגרת אתם‪.‬‬
‫ולמאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת‪ ,‬הכתיב ויחגר אתו באבנט והדר כתיב ויחגר אתם אבנט! [ו‪,‬‬
‫א] אמר לך‪ :‬ההוא אבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט‪ .‬ולמאן דאמר אהרן ואחר‬
‫כך בניו‪ ,‬והכתיב וחגרת אתם אבנט! אמר לך‪ :‬ההוא קא משמע לן אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו‬
‫של כהן הדיוט‪ .‬ויחגר אתו אבנט‪ ,‬ויחגור אתם‪ ,‬למה לי? שמע מינה‪ :‬אהרן ואחר כך בניו‪ — .‬ובבת‬

                                                  ‫אחת מי משכחת לה? — לא צריכא‪ ,‬דאקדים‪.‬‬

‫מפרישין כהן גדול וכו'‪ .‬למה מפרישין? — למה מפרישין? כדקאמרינן‪ ,‬אי לרבי יוחנן כדאית ליה‪,‬‬
‫אי לריש לקיש כדאית ליה! הכי קאמר‪ :‬מביתו למה פירש? תניא‪ ,‬רבי יהודה בן בתירה אומר‪:‬‬
‫שמא תמצא אשתו ספק נדה‪ ,‬ויבא עליה‪ — .‬אטו ברשיעי עסקינן? — אלא‪ :‬שמא יבא על אשתו‪,‬‬

                                                                            ‫ותמצא ספק נדה‪.‬‬
‫אמרוה רבנן קמיה דרב חסדא‪ :‬כמאן — כרבי עקיבא‪ ,‬דאמר‪ :‬נדה מטמאה את בועלה‪ .‬דאי רבנן‪,‬‬
‫הא אמרי‪ :‬אין נדה מטמאה את בועלה! אמר להו רב חסדא‪ :‬אפילו תימרו רבנן‪ ,‬עד כאן לא פליגי‬

                        ‫רבנן עליה דרבי עקיבא — אלא באחר אחר‪ ,‬אבל בחד אחר — מודו ליה‪.‬‬
‫אמר רבי זירא‪ ,‬שמע מינה‪ :‬בועל נדה אינו כנדה וטובל ביום‪ .‬דאי אמרת בועל נדה כנדה‪ ,‬אימת‬
‫טביל — בליליא‪ ,‬למחר היכי עביד עבודה? והא בעי הערב השמש! אלא לאו שמע מינה‪ :‬בועל נדה‬
‫אינו כנדה‪ .‬רב שימי מנהרדעא אמר‪ :‬אפילו תימא בועל נדה כנדה — דמפרשינן ליה שעה אחת‬

                                                                        ‫סמוך לשקיעת החמה‪.‬‬
‫מיתיבי‪ :‬כל חייבי טבילות טבילתן ביום‪ ,‬נדה ויולדת — טבילתן בלילה‪ .‬נדה — אין‪ ,‬בועל נדה —‬

                                                               ‫לא! — נדה‪ ,‬וכל דאתי מרבוייא‪.‬‬
‫מיתיבי‪ :‬בעל קרי כמגע שרץ‪ ,‬בועל נדה כטמא מת‪ .‬מאי לאו — לטבילה? — לא‪ ,‬לטומאתן‪— .‬‬
‫טומאתן? בהדיא כתיב בהו! האי טומאת שבעה כתיב ביה‪ ,‬והאי טומאת שבעה כתיב ביה! [ו‪ ,‬ב]‬
‫אלא לאו — לטבילתן? — לא‪ ,‬לעולם לטומאתן‪ ,‬סיפא אצטריכא ליה‪ :‬אלא שחמור ממנו בועל נדה‪,‬‬
‫שמטמא משכב ומושב בטומאה קלה‪ ,‬לטמא אוכלין ומשקין‪ — .‬תא שמע‪ ,‬דתני רבי חייא‪ :‬הזב‬
‫והזבה והמצורע והמצורעת ובועל נדה וטמא מת — טבילתן ביום‪ ,‬נדה ויולדת — טבילתן בלילה!‬

                                                                                   ‫— תיובתא‪.‬‬
   65   66   67   68   69   70   71   72   73   74   75