Page 48 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה
P. 48
מסכת פסחים 48
"נגהי" ובמקומו של רב יהודה קראו ללילה "לילי" ,והשימוש בלשון "אור" הוא שימוש בלשון
מעולה.
ניכר ,כי הסוגיה מחלקת בין לשון המקרא ללשון חכמים ,בלשון תורה ברור כי האור הוא יום ,ואילו
בלשון חכמים הלילה הופך לאור .פתח דבריך יאיר .כאשר המסכת פותחת ב"אור" ,היא לוקחת את
הלילה החשוך בשנה ,זה שבא לאחר שלשת ימי אפילה )ברכות ד ,א( ,ולילה לפני היציאה לאור גדול,
וגם אותו היא הופכת לאור" ,אור לארבעה עשר" .אור זה הוא כוחם של חכמים בתורה שבעל פה,
להלל את ה' עם כוכבי האור ,ולעמוד כל הלילה ולהקריב על המזבח עד שיגיע אור הבוקר.
לדברי הגמרא ,התנא של משנתנו נקט בלשון "אור" ולא 'לילה' מפני שהוא נקט בלשון מעולה ,וכך
לימד אותנו רבי יהושע בן לוי :לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו ,שהרי עקם הכתוב שמונה
אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו ,שנאמר )בראשית ז ,ח( "מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר
איננה טהרה" ,ואילו רב פפא ורבינא למדו זאת מהפסוק "כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה
לילה" .ורב אחא בר יעקב אמר זאת מהפסוק )שמו"א כ ,כו( "כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי
לא טהור".
בהמשך מדובר על לשון נקיה .בברייתא שנשנתה בבית מדרשו של רבי ישמעאל נאמר :לעולם יספר
אדם בלשון נקיה ,שהרי בזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ,ואומר )איוב טו ,ה(" :ותבחר לשון
ערומים" ,ואומר )איוב לג ,ג( "ודעת שפתי ברור מללו" .ומפרשת הגמרא ,שצריך את כל הפסוקים,
שכן אם היו מזכירים רק שבזב קראו מרכב ובאשה קראו מושב ,ניתן היה לחשוב ,שצריך להשתמש
בלשון נקייה דווקא בדברי תורה ,אך בדינים של חכמים לא ,ולפיכך בה הפסוק "ותבחר לשון
ערומים" .ואם היה כתוב רק פסוק זה ,היינו חושבים שאם אין אלו דינים ,אלא דיבורים של מה בכך
אין צורך להשתמש בלשון נקיה ,לפיכך בא הפסוק השלישי "ודעת שפתי ברור מללו" .ומדגישה
הגמרא ,שכתוב "מרכב" ביחס לאשה כאשר דרכה של אשה לרכב ,כגון רבקה שרכבה על הגמל מפחד
הגמלים ,או משום בניו של משה רכבה אמם על החמור ,או אביגיל שרכבה על החמור מפחד הלילה
או מפחד דוד או מפחד ההר .בנוסף ,מדגישה הגמרא שכאשר הלשון הנקייה והלשון הקצרה הם זהים
– משתמשים בלשון נקיה ,אך אם הלשון הנקייה ארוכה יותר – משתמשים בלשון קצרה ,וכפי שלימד
אותנו רב הונא בשם רב ,ויש אומרים זאת כדברי רב הונא בשם רב משמו של רבי מאיר :לעולם ישנה
אדם לתלמידו דרך קצרה .ועוד באו שני סיפורים על שני תלמידים שישבו לפני רבם ,ובסיפור הראשון
לא השתמש התלמיד בלשון נקיה ,ובסיפור השני אין שימוש בלשון מעולה.
לבסוף באו שבעה סיפורים ,בהם עולה שעל פי לשונו של האדם ניתן לבדוק מיהו .הסיפור הראשון
הוא על שלשה כהנים ,שאחד אמר לחבריו :הגיעני כזנב הלטאה .בדקו אחריו ומצאו בו שמץ פסול.
