Page 49 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה
P. 49
דרך חדשה בלימוד גמרא | פני המנורה 49
הסיפור הבא הוא על גוי ארמי שעלה ואכל פסחים בירושלים ,ומתוך שאמר לו רבי יהודה בן בתירא
לבקש לאכול מן האליה בדקו אחריו ומצאו שהוא ארמי .רב כהנא חלה ,ושלחו החכמים את רבי
יהושע בנו של רב אידי ,אמרו לו :לך בדוק מה דינו? הגיע רבי יהושע בנו של רב אידי ,ומצא שרב
כהנא נפטר .קרע את בגדיו ,והחזיר את הקרע לאחוריו ,ובכה ובא לחכמים .אמרו לו החכמים :האם
רב כהנא נפטר? אמר להם :אני לא אמרתי זאת" ,ומוציא דבה הוא כסיל" )משלי י ,יח( .עוד מסופר,
שיוחנן חקוקאה יצא לקריות ,וכאשר הוא בא אמרו לו :חיטים נעשו יפות? אמר להם :שעורים נעשו
יפות .אמרו לו :צא ובשר לסוסים ולחמורים! שכן כך כתוב "השערים והתבן לסוסים ולרכש" )מל"א
ה ,ח( .רב היה בן אחיו של רבי חייא ובן אחותו ,וכאשר עלה רב מבבל לארץ ישראל ,שאל אותו רבי
חייא :האם אביך קיים? השיב לו רב :ומדוע לא שאלת אם אמא קיימת? שאל אותו רבי חייא :האם
אמא קיימת? השיב לו רב :ומדוע לא שאלת אם אבא קיים? הבין רבי חייא ששניהם נפטרו ,אז הוא
אמר לשמשו :חלוץ לי מנעלי ,והוליך כלי אחרי לבית המרחץ .מתוך התנהגותו של רבי חייא ניתן
ללמוד שלשה דברים) :א( אבל אסור בנעילת הסנדל) ,ב( שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד,
)ג( מקצת היום ככולו .מסופר עוד ,שמתוך דברי האדם ניתן להבין גם מי הוא .היה מי שאמר בכל
פעם' :דונו דיני' ,אמרו האנשים שסביבו ,שמתוך דיבורו ניתן ללמוד ,שהריהו בא מדן ,שכתוב
)בראשית מט ,טז( "דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל" .עוד מסופר ,שהיה מי שהלך ואמר' :על חוף
הים אבנה ארמון' ,בדקו ומצאו שהוא בא משבט זבולון ,שעליו נאמר )בראשית מט ,יג( "זבולן לחוף
ימים ישכן".
חמץ אינו אסור אלא משש שעות ולמעלה בי"ד ,ואם כן ניתן לבדוק בשש שעות את החמץ! וגם אם
נאמר שזריזין מקדימין למצות – הרי אפשר לבדוק את החמץ מהבוקר ,שכן כתוב )ויקרא יב ,ג( "וביום
השמיני ימול בשר ערלתו" ,ושנינו בברייתא :כל היום כולו כשר למילה ,אלא שזריזין מקדימים
למצות ,שנאמר )בראשית כב ,ג( "וישכם אברהם בבקר"! אמר רב נחמן בר יצחק :בדיקת חמץ היא
בליל י"ד ניסן ולא בבוקר ,כיוון שזו שעה שבני אדם מצויין בבתיהם ,ואור הנר יפה לבדיקה .מדברי
המשנה למד אביי :צורבא מרבנן לא יפתח בלימודו הקבוע בלילה שאחרי י"ג ניסן ,בזמן שנכנס כבר
י"ד ,שמא תמשוך אותו שמועתו ,והוא יבוא להימנע מקיום מצוה.
מוסיפה הגמרא ומביאה שאלה ששאלו את רב נחמן בר יצחק :המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר,
על מי לבדוק? על המשכיר לבדוק – שהחמץ שלו הוא ,או שמא על השוכר לבדוק – שהרי האיסור
עומד ברשותו? על שאלה זו מביאה הגמרא הוכחה מן הברייתא שנאמרה בעניין המזוזה :המשכיר
בית לחבירו – על השוכר לעשות לו מזוזה .ואולם ,שם אמר רב משרשיא :מזוזה חובת הדר היא ,ואם
כן – מי שגר בבית הוא זה שצריך לעשות מזוזה ,אך מהו הדין לעניין בדיקת חמץ? עונה רב נחמן בר
יצחק ,ששנינו בברייתא :המשכיר בית לחבירו ,אם עד שלא מסר לו מפתחות חל ארבעה עשר – על
