Page 20 - מאורות הכשרות גליון 7 תשרי תשפ- חרקים
P. 20
הרב הכימאי יהודה שרשבסקי שליט"א
ראש מחלקת חומרי גלם -בד"ץ "מאור הכשרות"
צבע מאכל מכנימת הכוכיניל
לאחר י"ב חודש מיום תלישת הפרי הינו משום שבפרק זמן הצבע קארמין ()Carmineהנקרא גם כוכיניל ) COCHEANYLלכן כבר נתייבש ואינו נותן טעם ושרי" .מאידך בסעיף י"ב
זה התולעת שהופיעה בהיות הפרי מחובר הספיקה למות וגם ),E120,C.l.75470וקרימזון ( –)Crimsonמורכב מחומצה מובא פסק התרומת הדשן (חלק ב' סימן קפ"ו) אודות קרטין
שרידי גופתה נרקבו ונספגו בפרי ,כלשון הרמב"ם "שאין קארמינית ( )Carminic acidשעברה תגובה כימית עם המינרל המודבקים בדבק חמץ הנופלים לתבשיל ואוסרים אותו מפני
מתקיימת שנים עשר חדש" .ואולם באם מדובר בתולעת אלום ו/או עם מינרלים אחרים.
המונחת לפנינו אשר שרדה י"ב חודש בשל הייבוש המונע את שהם נימוחים בבישול.
תהליך הריקבון ,מהיכי תיתי להתירה? מוצאה של החומצה הקארמינית מגופן של כנימות (חרקים מן הדברים עולה שלדעת רבים מהאחרונים איסור שנתייבש
והנה מצינו בבינת אדם שלא רק שהתיר תולעת שהתקיימה היונקים את מזונם באמצעות חדק הנתחב לקרקע המזון בה
י"ב חודש אלא השווה שהיית י"ב חודש לייבוש בתנור והראה אינו מאבד את שם איסורו ,כאיסור שנפסד היפסדות עצמית הם שוכנים) הנקראות כוכיניל .הכנימות הללו חיות על צמח
מקום להתיר גם תולעת שלא עברו עליה י"ב חודש באם מאכילה ,אלא רק מאבד את יכולתו ליתן טעם בתערובת הצבר .כ -100000כנימות נדרשות להפקת ק"ג אחד של צבע
נתייבשה בתנור .וז"ל (כלל ל"ח אות ל"ו)" :פה בקהילתינו כל עוד יבש הוא כדבעי .אם וכאשר נוצרים תנאים בהם שב
מרגלא בפומיה דאינשי שהרב ר"ש מ"ץ הזקן הורה הלכה הוא ליתן טעם ,וכ"ש להיאכל בעצמו ,איסורו שריר וקיים. המאכל.
למעשה בקליפת מאראנצן שכמעט שמוחזקים בתולעים מילבן
להניחם בתנור חם .והנה אין ספק שיצא לו מההיא דע"ז לצורך ייצורו של הצבע מייבשים את הכנימות וטוחנים אותן (באם נאכל הוא בעצמו אכילה המוגדרת שלא כדרך ,יעויין
ל"ד .דורדיא דארמאי לאחר י"ב חודש מותר ,וכתבו התוס' לאבקה .מן האבקה ממצים את החומצה הקארמינית בתהליך יור"ד סימן קנ"ה סעיף ג' ונושאי הכלים) .אכילת צבע מאכל
בשם ר"ח דשמרים שנתייבשו בתנור מועיל כמו המתנה די"ב הכולל בישול של אבקת הכנימות במים בהם מומסת אמוניה או הממוצה מכנימות שהתייבשו ומשמש עתה כרכיב במזון הינו
חודש ...ולפי"ז כיון שקיימא לן בסימן פ"ד דכל בריה שאין החומר נתרן קרבונאט (סודה לכביסה) .בתנאים אלו החומצה אכילה כדרך של גוף האיסור ויש לאסרה עפ"י שיטות אלו
בה עצם אינה מתקיימת י"ב חודש ...הכא על ידי חמימות הקרמינית שבבכנימות הטחונות מתמוססת במים בעוד אא"כ מתקיימים תנאי ביטול איסורים.
התנור נעשה כאפר" .יסור היתרו של הבינת אדם בהבנה שרכיבי הכנימות האחרים ,חלבונים בעיקר ,אינם מתמוססים
שהתולעים יכולות להיוותר לאחר י"ב חודש אלא שהן יבשות היתר י"ב חדש ויוצרים בתוך המים תרחיף .סינון התרחיף מותיר תמיסה
ובכך פוקע איסורן .הייבוש בתנור כמוהו כ -י"ב חודש .ואולם מימית צלולה של חומצה קארמינית .ישנם יצרנים הממצים
כאמור מפשטות הסוגיא ,מדברי הרמב"ם ומהשו"ע לא משמע הדרכי תשובה (סימן ק"ב ס"ק ל') הביא דברי שו"ת שואל את החומצה הקראמינית מרסק הכנימות באמצעות אלכוהול.
ומשיב (תליתאה חלק א' סימן ל"ט) שנשאל אודות יין שרף
לכאורה שכן הוא הפשט. הנצבע מתולעים האם היי"ש מותר כיון שקיים ספק האם עברו מיצוי שכזה יוצר בעיה כשרותית נוספת ,בעיקר לפסח.
היתר הדורדיא דארמאי לאחר י"ב חודש ולאחר ייבוש בתנור, על התולעים י"ב חדש .ספק זה מצטרף לספק ההלכתי האם שלב הייצור הבא הינו שיקוע צבע המאכל מתוך התמיסה
אותו משווה הבינת אדם לתולעים ,הינו בגמ' ע"ז (לד)" :ת"ר צבע מאכל ,שיש שישים כנגדו במאכל בו הוא מעורב ,בכל הצלולה .לתמיסה מוסיפים את המינרל אלום ולעיתים סיד.
החרצנים והזגין של עובדי כוכבים לחין אסורים ,יבשים זאת אוסר את המאכל משום חזותא מילתא .לדעת השו"מ יש האלום כולל אטומי אלומיניום והסיד כולל אטומי סידן
מותרים הי ניהו לחין ...לחין כל י"ב חודש יבשין לאחר י"ב להתיר את היי"ש משום ספק ספיקא ואולם לכתחילה אין ליתן הנצמדים אל החומצה הקרמינית המומסת בנוזל ויוצרים עמה
חדש וכו' .האי דורדיא דחמרא דארמאי בתר תריסר ירחי שתא חומר חדש שאינו מסיס .החומר השוקע מן התמיסה הינו צבע
שרי ".תוס' ד"ה דורדיא" :פירוש שמרים של עובדי כוכבים. צבע שכזה ביי"ש דהוי כעושה ספק ספיקא בידיים. המאכל קארמין .האלומיניום מקנה לצבע גוון אדום ואילו
הר"ר אפרים היה אומר כי מסברא שמרים שנתייבשו בתנור הסידן מקנה לו גוון סגול .הצבע מושפע גם מרמת החומציות
יסוד היתרם של תולעים לאחר י"ב חודש הינו בגמ' במסכת
מועיל להם כמו המתנה די"ב חדש". חולין (דף נח" :).אמר רב הונא כל בריה שאין בו עצם אינו של סביבת הצבע (.)pH
הרמב"ם (פרק י"א מאכלות אסורות הל' י"ד) פוסק את מתקיים י"ב חודש .אמר רב פפא ש"מ מדרב הונא הא דאמר לעתים מוסיפים לתמיסת החומצה הקארמינית חומרים נוספים
העולה מן הסוגיא" :החרצנין והזגין של גויים אסורים בהנייה שמואל קישות שהתליע באיביה אסורה ,הני תמרי דכדא לבתר המסייעים לשיקוע ,כגון :לובן ביצה ,דבק דגים וג'לטין .הדגים
כל שנים עשר חדש ולאחר שנים עשר חדש כבר יבשו ולא תריסר ירחי שתא שריין" .רש"י :קישות שהתליע באיביה -
נשארה בהם לחלוחית ומותרים באכילה .וכן שמרים של יין בעודה מחוברת אסורה התולעת באכילה דכיון דמהלכת בתוך והג'לטין יוצרים בעיית כשרות נוספת.
שיבשו לאחר י"ב חודש מותרין שהרי לא נשאר בהם ריח יין הקישות והקישות מחוברת לארץ שרץ הארץ קרינא ביה ,אבל הקארמין משמש כצבע מאכל במוצרים רבים כגון מיצים,
והרי הן כעפר ואדמה" .לכאורה אין מדובר בהיתר כללי של התליעה בתלוש לא שרץ הויא עד דנפיק מינה ומהלך על גבי גלידות ,יוגורט ,סוכריות ,טבליות רפואיות ,שפתונים ועוד.
היפסדות מאכילה ,שהרי לא מצינו היתר שהיית י"ב חדש החל משנת 2006למנים ,מנהל המזון והתרופות בארה"ב ()FDA
באיסורים אחרים .כל שנאמר הוא שהזגים והחרצנים שהינם הקרקע". דורש לציין ברשימת הרכיבים של המזון והתרופות את דבר
חלק מהפרי ולא מהיין אסורים רק כל עוד יש בהן לחלוחית נוכחות הקארמין שכן הוא עלול לגרום לתופעות אלרגיות.
יין .השמרים מתפתחים אמנם ביין ויש יותר מקום לראותם שמואל הורה את החלוקה בין שרצים שנוצרו בעוד הירק האיחוד האירופי דורש לפרט את כל רכיבי המוצרים ובפרט
כחלק מהיין ואולם בהיותם נחשבים כחסרי טעם עצמי ,ללא מחובר ,שהינם שרצים אסורים ,לבין שרצים שנוצרו בירק את צבעי המאכל .הקארמין עשוי להיות מצוין בעל אחד
זיקה ליין הינם כעפר ואדמה .כילוי שיירי היין מחרצני הענבים התלוש אשר אינם מוגדרים כשרץ הארץ ואינם אסורים כל
ומהשמרים מנתק אותם מלהיות נדונים כחלק מהיין לכאורה עוד לא יצאו מן הירק .על סמך זאת מסיק רב פפא שלאחר מהשמות שפורטו בתחילת המאמר.
אין לכך קשר לדין י"ב חדש האמור בתולעים האסורות י"ב חודש מתלישת הפרי(תמרי דכדאי) אין מקום לאסרו מפני
כשלעצמן. שהשרצים שנוצרו בו בהיותו מחובר כבר אינם קיימים ,כפי השוואת הכנימות המיובשות לעור קיבה שנתייבש
הנה כי כן הביא הדרכ"ת (סימן פ"ד ס"ק ק"ב) בשם שו"ת שלימדנו רב הונא .כך מפרש רש"י את דברי רב פפא אודות
רמ"ץ לחלוק על היתרו של הבינת אדם" :והביא מכמה מקומות תמרי דכדאי" :הני תמרי דכדאי -שהתליעו ואין ידוע אם הבית יוסף (יור"ד סימן פ"ז) מביא את דברי שבלי הלקט (חלק
והעלה דאין לנו ראיה משום פוסק שחום התנור יפעל בגוף של במחובר אם בתלוש .לבתר תריסר ירחי שתא שריין -דאי ה' סימן ל"ד)" :עור קיבה שמולחין ומייבשין אותו וממלאים
התולעים לעשותם כעפר .ואף שנתייבשו על ידי התנור מ"מ אותו חלב מותר דכיון שנתייבש העור הוי כעץ בעלמא ואין בו
עדיין נשארים גוף ועצם של התולעים .מה מועיל זה שנתייבש במחובר התליע לא חי עד השתא". שום לחלוחית בשר" .הדברים נפסקו בדברי הרמ"א בשו"ע
הלחלוחית שבהם כיון שמ"מ עדיין הבריה קיימת". עפ"י העולה מן הסוגיא פסק הרמב"ם (מאכלות אסורות פרק (סעיף י').
כאן המקום לציין כי היתרו של הבינת אדם הינו הבסיס י"ב הל' י"ד וט"ו)" :אלו המינין הנבראין בפירות ובמאכלות... על דברי הרמ"א הללו מביא הפתחי תשובה (אות ז') מדברי
להכשר הניתן כיום לעלי תבלין (פטרוזיליה ,סלרי ,בזיליקום, אם לא פירשו מותר לאכול הפרי והתולעת שבתוכו .בד"א התפארת צבי (יור"ד סימן ע"ג)" :שכתב בתולעים אדומים
ועוד) העוברים ייבוש בתנור .החימום אינו מצליח להביא שהתליע האוכל אחר שנעקר מן הארץ אבל אם התליע והוא שמייבשים אותם וצובעים בהם משקה יין שרף דמותר ג"כ
לפירוק גופותיהן של כנימות עש הטבק שעל גבי העלים והן מחובר אותה התולעת אסורה ...ואם ספק אסורה .לפיכך מטעם זה" .לעומת הת"צ ,שפירש ככל הנראה את היתר החלב
כל מיני פירות שדרכן להתליע בשהן מחוברים לא יאכל עד שמילאו בו את הקיבה בכך שהקיבה היבשה הותרה לחלוטין
נותרות במצב של "בריה". שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת .ואם שהה הפרי אחר הן לענין איסור בשר בחלב והן לענין איסור נבילות ,הפרי
באם העלים נטחנים לאבקה הכנימות נטחנות אף הן עמהם שנעקר שנים עשר חודש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מגדים (שפ"ד ס"ק ל"ג) פירש שכל עניינו של העור היבש הינו
וניתן להתירן מדין ביטול ואולם התבלינים הנמכרים כעלים מתקיימת שנים עשר חודש" .כן נפסק בשו"ע (יור"ד סימן העדר מתן טעם לחלב הבא עמו במגע .וז"ל הפמ"ג ..." :וה"ה
קטנים עלולים להכיל כנימות שלמות( .הבעיה לא קיימת עור הקיבה ובני מעיים שנתייבשו ,בבישול יש לאסור דמתרכך
בעלים גדולים יותר מפני שההפרדה בין הגדלים נעשית פ"ד סעיף ח'). ונותן טעם" .הפמ"ג מפליג עוד יותר ודן לאסור אפילו חלב קר
בסינון והחרקים עוברים דרך המסננת ומתרכזים בין העלים
הקטנים) .מתן הכשר לעלי התבלין מותנה אמנם בבדיקות מן הדברים עולה שכל ההיתר שלא לבדוק אחר תולעים
מדגם אך נלקח גם בחשבון הייבוש בחום אשר לפי הבינת
ששהה מעת לעת בעור קיבה יבש ,דאף בשהייה זאת די לקלוט
אדם מתיר את החרקים. טעם מן העור מדין כבוש כמבושל .וז"ל" :והוא הדין על ידי
שרייה מעת לעת יש להחמיר בעור הקיבה" .באיזה מצב נאמר
חזותא מילתא א"כ היתרו של שבלי הלקט ,לדעת הפמ"ג? "ודוקא על ידי
מליחה או כשיעור על האש הוא דמותר ,עיין כנסת הגדולה".
דינם של מוצרי מזון ותרופות בהם מעורב הקארמין על ידי ואכן בכנסת הגדולה (הגהת ב"י אות מ"ג) כתב :וראיתי העם
נוכרים תלוי בשאלה האם איסור שטעמו בטל בתערובת אך נזהרין עכשיו שלא לאכול גבינה שהושמה תוך העור ,אע"פ
חזותו ניכרת אוסר או לא אוסר את המאכל בו הוא מעורב. שהוא יבש אין אוכלין .והטעם כיון ששוהה שם שיעור כבישה
הרמ"א (יור"ד סימן ק"ב א') דן בביצה שנולדה ביו"ט: מעת לעת וכו' ".
"מיהו אם לבנו בה מאכל ...אינה בטילה" .ט"ז ס"ק ה':
"וכיון דלחזותא עביד לא בטיל" .דין הביצה נפסק גם באו"ח היד יהודה (סימן פ"ז פירוש הארוך ס"ק כ"ד) חלק אמנם
סימן תקי"ג ג' ונושאי כליו האריכו בו .במסגרת מאמרנו זה על האיסור הגורף בכל דבר שנתייבש באם נכבש הוא מעת
לעת או שנתבשל אך הסכים הוא ג"כ שהיתרו של שבלי
לא נרחיב בענין. הלקט בעור קיבה יבש הינו היתר על אי נתינת טעם ולא
היתר מוחלט הכולל גם אכילה של העור עצמו .היד
יהודה מביא בהקשר זה את הפסקים אודות נתינת
טעם של בצק יבש בנוזלים .באו"ח סימן תמ"ז סעיף
ה' כתב הרמ"א" :חבית יין שדיבקו נסריו בבצק
אם הוא תוך שני חודשים קודם פסח עדיין רך הוא
ונותן טעם בפסח ואסור לשהותו ואם נתנוהו קודם
כנימות
לקבלת העלון ,הערות והארות ,בקשות m025344209@gmail.com -
מאורות הכשרות ׀ תשרי תש"פ 20
