Page 26 - חוברת בית_Neat
P. 26
לכן לא הקמת משפחה?
"החברים שלי מזכירים מדי פעם שהתחתנתי פעמיים ,אבל אני לא זוכר את זה במובן העמוק
של הדבר .אני לא מתחרט שאין לי ילד .אולי הוא לא היה יוצא מוצלח ,אולי הוא היה גס".
על מה אתה כן מתחרט?
"שפירסמתי שירים בגיל מוקדם ושירים לא טובים .אני מתחרט שגרמתי נזק במלים שאמרתי
לחבר ,או שהייתי גס ובוטה .אולי לא הייתי נאמן לזיכרונות מסוימים ,אבל לא פשעתי".
אתה אוהב את הבדידות שלך?
"מאוד .כשאני נאלץ לצאת לארוחת ערב אני מרגיש כמי שנגזר עליו עונש .בשנים האחרונות
אני אוהב להיות לבד .יש לי צורך בבני אדם כשאני זקוק להם .תגידי אולי ,זו אנוכיות ,אבל יש
לי חמישה-שישה חברים .זה הרבה .יש לי אלפי מכרים וזה לא עוזר".
מתי ,אם בכלל ,אתה חושב על הילדות שלך?
"עשיתי איתה חשבון בספר האחרון שכתבתי' ,בנוכחות ההיעדרות' ,ספר כאילו אוטוביוגרפי
שראה אור בשנה שעברה -נאום פרידה כשאני עומד על סף קברי ומספיד את עצמי .אני הוא
האחר שנמצא בקבר .בספר אני כותב את תולדות חיי ,אך לא באופן כרונולוגי .פרוזה שירית.
שם אני נוגע בילדות שלי באל-ברווה ובמעבר ללבנון והשהות בה כשנה .חשבתי שהיינו
תיירים .חזרנו כמסתננים באופן לא חוקי ולקח הרבה זמן עד שקיבלנו תעודות זהות .כתבתי
על לבנון ועל הגולה ועל הגעגועים ועל האהבות שלי ,אבל בלי שמות".
פעם אמרת בראיון לכתב העת "חדרים" ששירה טובה היא ילדות שהחכימה.
"אף אחד לא הולך אל הילדות שלו ולא מחפש אותה .היא מציצה מדי פעם .אני לא מאלה
שמתרפקים עליה .אני לא כל כך רומנטי ולא חולה מבחינה רגשית .כשאני נזכר בילדותי אני
לא כל כך שמח .זאת לא היתה ילדות מאושרת .כשאני מדבר עליה מבלי להתכוון אני מדבר
על משהו קולקטיווי ,כי כל אחד -ולא רק אני -הלך בדרך הזאת ללבנון ,או למחנה פליטים".
אופי הדברים /כתב עת של חפצים עם אישיות 26
