Page 24 - חוברת בית_Neat
P. 24
הגלות נמצאת בכל מקום
כתבת בשיר "מי אני ללא גלות" .כמי שהגלות היא מוקד שירתו ,וכמי שאמר
לא פעם שהוא נושא את הגלות בתוכו כבמזוודה ,האם במשך השנים הרבות
שנדדת מארץ לארץ למדת לחבק את הגלות?
"זו לא שאלה של חיבוק .הגלות כבשה אותי ,אבל הפסקתי להתלונן ולקבול על הנטל שלה.
הגלות נמצאת בכל מקום .עכשיו אני ברמאללה ,וגם כאן אני נושא את הגלות שלי .אני לא
חלק מהנוף ולא חלק מהמקום .הכרתי את רמאללה רק לפני כעשר שנים .אין לי כאן עבר ואין
זיכרונות .אני נמצא פה כמיזוג של אזרח ,פליט וגולה .היום היחס שלי למקום קל ושברירי .כל
המקומות שווים עכשיו".
ואיפה הבית?
"אין לי בית .כל כך הרבה פעמים החלפתי ושיניתי בתים ,שאין לי בית במובן העמוק של
המלה .הבית הוא איפה שאני ישן וקורא וכותב ,וזה יכול להיות בכל מקום .חייתי כבר ביותר
מעשרים בתים ותמיד השארתי תרופה וספרים ובגדים ומכתבים .אני בורח".
בארכיון של סיהאם דאוד נמצאים מכתבים ,כתבי יד ושירים שהשארת אחריך
כשעזבת ב.1970-
"לא ידעתי שלא אחזור .חשבתי שאשתדל לא לשוב .זה לא שבחרתי בגולה בצורה חופשית.
במשך עשר שנים היה אסור לי לעזוב את חיפה ,מתוכן בשלוש שנים הייתי במעצר בית".
והיום?
"אין לי געגועים מיוחדים לבית מסוים .הרי בית זה לא רק החפצים שצברת .בית זה מקום
והסביבה .אין לי בית .הכל דומה .רמאללה כמו עמאן וכמו פאריס .אולי בגלל שגדלתי על
געגועים לא מתאים לי להתגעגע יותר ,ואולי הרגשות שלי קהו ,אולי הרציו ניצח את הרגשות
והאירוניה התעצמה .אני לא אותו אדם".
אופי הדברים /כתב עת של חפצים עם אישיות 24
