Page 23 - חוברת בית_Neat
P. 23
מה דעתך על הביקורת שהושמעה על העיתוי שבו בחרת לקרוא את שיריך
בחיפה ,בצל המשבר בשטחים ופרשת עזמי בשארה.
"אנחנו חיים ,ואני לא יודע מה נכון ומה לא .כל הזמן שלנו והעיתוי שלנו לא לעניין .זאת לא
הפעם הראשונה שאני מבקר .הייתי ב '96-ונשאתי הספד בלוויה של חביבי והייתי ב2000-
וקראתי משירי בנצרת והייתי באירוע של בית הספר שבו למדתי בכפר יסיף .אני לא יכול
להיות חלק מסכסוכים של מפלגה זו עם אחרת .אני אורח של כל הציבור הערבי בישראל
ואיני מבדיל בין התנועה האיסלאמית ,לבין חד"ש או בל"ד .אני המשורר של כולם .אני גם
לא צריך לשכוח שיש לי הרבה שונאים בקרב משוררים וגם בקרב אלה החושבים את עצמם
למשוררים .קנאה היא רגש אנושי ,אבל כשהיא הופכת לשנאה זה דבר אחר .יש הרואים בי
סכנה ספרותית ,אבל אני מסתכל עליהם כעל ילדים שחייבים למרוד באב הרוחני שלהם .יש
להם זכות להרוג אותי ,אבל שיהרגו אותי ברמה גבוהה ,כלומר בטקסט".
האם יש לך עדיין קשר עם אנשי רוח יהודים ישראלים?
"אני בקשר עם המשורר יצחק לאור ועם ההיסטוריון אמנון רז קרקוצקין .בעשרים השנים
האחרונות אני קורא פחות עברית ,אבל אני מתעניין בכמה סופרים ישראלים".
לפני כשבע שנים ניסה יוסי שריד ,כשר החינוך ,להכניס שירים שלך לתוכנית
הלימודים בספרות וכתוצאה מכך איימו כמה ח"כים מהימין לפרק את
הקואליציה .האם זה החמיא לך?
"זה לא מעניין אותי אם יכניסו או לא יכניסו את שירי לתוכנית לימודי הספרות .כשהיתה
הצעת אי-אמון בממשלה אמרתי בלעג ,איפה הגאווה הישראלית ,איך אתם מסכימים להוריד
ממשלה בגלל משורר פלסטיני כאשר יש לכם סיבות אחרות לעשות זאת .גם לא מעניין אותי
אם מלמדים את שירי בבתי ספר ערביים .אני לא כל כך אוהב להיות בתוכניות לימודים ,כי
תלמידים שונאים בדרך כלל את הספרות כאשר היא נכפית עליהם".
גיליון .01בית 23
