Page 10 - Yakinton_315_DIGI

‫מולכו בבית אבות על הכרמל‬

‫מתוך 'מולכו'‬

‫על אותן הוראות‪ ,‬אל תלך עדיין לקולנוע‪ ,‬אל תלך‬ ‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‬
‫לקונצרט‪ ,‬תתאפק עדיין‪ ,‬אבל תלך אל אנשים‪ ,‬אבל‬
‫אל תלך לקולנוע‪ ,‬היתה שבה ומזהירה‪ ,‬יש לך טלוויזיה‬ ‫עם הסתלקותו של הסופר הישראלי כל‪-‬כך‪ ,‬א‪.‬ב‪.‬‬
‫בבית ותוכל להסתפק בה‪ ,‬כשאביך מת לא היתה‬ ‫יהושע‪ ,‬הפנה את תשומת לבנו הקורא גדי רוזנטל‬
‫טלוויזיה ושנה שלמה ישבתי בבית לבדי‪ .‬אל תצא‬ ‫לכמה קטעים בספרו של יהושע 'מולכו'‪ .‬מולכו מזדמן‬
‫עדיין לקונצרט‪ ,‬אין זה מכובד‪ ,‬החזקת מעמד בכבוד עד‬ ‫לבית האבות הייקי בחיפה לאסוף את חותנתו‪ ,‬אמה‬
‫של אשתו שאך זה נפטרה‪ ,‬לארוחת שבת אצלו בבית‪.‬‬
‫עכשיו‪ ,‬אז תתאפק עוד קצת‪ .‬מה אמא שלה אומרת?‬
‫"אבל כאשר שבה התזמורת הפילהרמונית לקונצרט‬ ‫עם הנכדים שלה‪ ,‬ילדיו‪.‬‬
‫המינויים בחיפה החליט שהפעם לא יוותר‪ .‬וביום שישי‪,‬‬ ‫מיטיבי קרוא קריאה חיפאית ימצאו את עצמם מיד‬
‫כמה ימים לפני הקונצרט‪ ,‬כשהביא את אמה לארוחת‬ ‫באווירת המעון שיזהו בו מקום מוכר וקיים‪ .‬קוראים‬
‫ערב שבת‪ ,‬לא אמר על כך מלה‪ .‬כדרכו היה מקדים‬ ‫בקריאה ירושלמית יזהו את הפס הדק של אירוניה‬
‫להגיע למעון‪ ,‬מסתובב מעט ובוחן את המקום שכל‬ ‫באבחנותיו‪ ,‬כמעט קינאתו של מולכו‪ ,‬ואולי של יהושע‪,‬‬
‫פעם נשא חן בעיניו יותר‪ .‬מתבונן באהדה בייקים‬ ‫הלא אשכנזי‪ ,‬למראה ערב השבת הייקי על פסגות‬
‫הנקיים והקרחים‪ ,‬היושבים שם בכורסאותיהם לבושים‬
‫בגדי שבת ומשוחחים בנימוס‪ .‬עוקבים באהדה אחר‬ ‫הכרמל‪.‬‬
‫האיש הכבד מעט‪ ,‬ששערותיו מתולתלות ואפורות‪,‬‬ ‫כהרגלו מזה שנים היה מטלפן כל בוקר אל אמו‬
‫ועיניו המזרחיות הכהות משוטטות בחרדה משועממת‬ ‫בירושלים‪ ,‬אך לא עוד פרטים מדוקדקים על אודות‬
‫על לוח המודעות שלהם כדי לדעת מה הם מודיעים‬ ‫החולה‪ ,‬אלא דין וחשבון על הילדים ובעיקר על עצמו‪.‬‬
‫זה לזה‪ ,‬ומה התכנית התרבותית המזומנת להם בשבוע‬ ‫בערמה היתה אמו חוקרת אותו מה הוא מרגיש [אחרי‬
‫הקרוב‪ .‬מהרהר לפעמים שאולי כדאי היה להגניב שם‬ ‫פטירת אשתו] ועם מי הוא מתראה‪ ,‬וחוזרת כל הזמן‬
‫מודעה קטנה בדבר תרופה נגד כאבים שהצטברה אצלו‬
‫ועדיין היה מקווה לשוב ולמכור אותה‪ .‬לפעמים היה‬
‫עולה במעלית לקומה החמישית‪ ,‬הקומה הסיעודית‪,‬‬
‫נמשך להסתכל קצת בגוססים ובמכשירים שלידם‪ ,‬לבו‬
‫הולם בחוזקה‪ .‬אבל תמיד‪ ,‬ביציאה מן המעלית‪ ,‬היתה‬
‫חשה אליו אחות קשישה שתהתה על רצונו‪ ,‬והוא נאלץ‬

‫לגמגם ולוותר"‪.‬‬
‫"באוזני כולם היה משבח את המוסד הזה‪ ,‬ורק מצטער‬
‫בבדיחות שהוא מיועד ליוצאי גרמניה בלבד‪ ,‬יכול אני‬
‫להתנצר או להתאסלם אבל לא להמיר את עצמי לייקה‬
‫כשבבוא העת יכניסו גם אותי לשם‪ ,‬היה מתלונן ספק‬
‫ברצינות ספק בלצון‪ .‬גם הזקנה היתה מרוצה מן המקום‪,‬‬
‫אם כי שנים רבות דחתה את הכניסה לשם‪ .‬כל השנים‬
‫היתה לה דירה משלה‪ ,‬לא רחוקה מביתם‪ ,‬ואפילו‬
‫שעברה את גיל השמונים עדיין קיימה את עצמה‬
‫בעצמאות מוחלטת‪ .‬אבל כאשר החמירה המחלה‬

‫‪10‬‬