Page 15 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים

‫דורון בן שאול‬ ‫ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים‬

‫פרק ראשון ‪ -‬ר ְׁי ָּח ַּנה ָּד ֲעדּוש‬

‫ֱאלּול‪ ,‬ה' ת"ט [ספטמבר ‪ 1648‬למניינם]‬
‫ֶת ְׁגר ְׁנ ָּנא‪ ,‬צפון ההר המערבי‪ְׁ ,‬ט ִריּפ ֹּו ִליטניה‪.‬‬

‫קשה היה הטיפוס במשעול התלול‪ ,‬אולם ר ְׁי ָּח ַּנה ָּד ֲעדּוש לא התכוונה‬
‫לעצור‪ .‬נשיפותיה הכבדות התעבו בצינת השחר הסתווי של ההר‪ .‬עולות‬
‫ומתגבשות לעננות כבוד זעירות‪ ,‬מנסות להורות לפניה הדרך אך מובסות‬
‫מייד בנשיפתו הקרה של ההר ומתפוגגות מאחוריה בעוד היא ממשיכה‬

‫להעפיל לבדה אל יעדה‪ .‬ה ָּח ְׁפ ַּרה של ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש ָּחיּון‪.‬‬
‫ככל שהתרומם המשעול המוביל אל ה ָּח ְׁפ ַּרה הפכו הנשיפות הבוקעות‬
‫מריאותיה המיוסרות לצווחניות כשריקות העורבני בחיזורו‪ .‬למרות‬
‫שהכירה היטב את הדרך‪ ,‬הצליחו דקירות הכאב בצלעותיה לתעתע בה‬
‫שוב ושוב‪ .‬לקוות שהנה זה הגיעה‪ ,‬ואז שוב להתאכזב למראה עלייה חדה‬

‫נוספת‪.‬‬
‫משהייתה כמעט על סף בכי‪ ,‬חסרת אונים מול רשעותו הסלעית של ההר‪,‬‬
‫התמתנה לפתע תלילותו של השביל ומעבר לסלע ראתה את סבך שיחי‬
‫הרותם המסווים את פתח ה ָּח ְׁפ ַּרה של משפחת ָּחיּון‪ .‬מראה היעד הקרוב‬
‫הניב פרץ אחרון של נחישות אשר אפשר לשרירי רגליה הרועדים לחצות‬

‫את המרחק הקצר עד למבואת ה ָּח ְׁפ ַּרה‪.‬‬
‫ברחבת העפר לפני פתח ה ָּח ְׁפ ַּרה עמד ְׁס ִריר־ַאל־בי ָּכאי ַּיה‪ ,2‬סלע נמוך אשר‬
‫נחצב מקיר ההר והותאם לישבני בני אדם בידי סתת אבן מוקיר טובה‪.‬‬
‫אינספור היגעים והרצוצים‪ ,‬מבקשי פני ה ִרי ִבי ִין לבית ָּחיּון אשר המתינו על‬
‫הדרגש בחוסר מנוחה‪ ,‬שחקו את האבן המחוספסת לעריסה עגלגלה‬

‫הנכונה לעטוף אל חיקה את אחוריו של ההלך היגע‪.‬‬
‫ר ְׁי ָּח ַּנה צנחה בכבדות אל רכותו המוצקה של הסלע‪ ,‬ידיה שעונות קדימה‬
‫על ירכיה‪ ,‬מנסה להזרים חמצן לריאותיה הזועקות בכאב ולהאט את קצב‬

‫‪ 2‬דרגש הבכי‬

‫‪5‬‬