Page 17 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 17
דורון בן שאול ֹּבאר ֹּות ִנ ְׁש ָּב ִרים
משעזבו השכנות ,הייתה נותרת ר ְׁי ָּח ַּנה בודדה ,נדחקת בפינת משכבה
מפני הצללים הדוחסים את חלל ה ָּח ְׁפ ַּרה וממתינה לזעקות בתה אשר יבקעו
את דממת בדידותה ויפתחו את פצעי ליבה.
בודדה אך לא לבדה הייתה ר ְׁי ָּח ַּנה ב ָּח ְׁפ ַּרה .על רצפתו של החדר הסמוך
ישנו בצפיפות בעלהָּ ,ר ְׁחמין ָּד ֲעדּוש ושני בניה ,חּו ָּמא ִני ו ְׁש ַּמ ָּעא .עם רדת
יום שבו ,מותשים ,מיום עמלם בבּוס ַּתן הזיתים המשפחתי אל ה ָּח ְׁפ ַּרה
המרוקנת מהמולת השכנות .בזמן שניערו הבנים כליהם מעפר והניחום על
קיר הסלע של חצר ה ָּח ְׁפ ַּרה ,התיישב ָּר ְׁחמין על שרפרף העץ הנמוך השמור
לו בפינת החצר ופשט רגליו מול ר ְׁי ָּח ַּנה הממתינה כורעת עם קערת מים,
נכונה לטהר רגליו וידיו.
סיים האב את הרחצה וניגשו הבנים .את רחצת רגלי הבנים ליוותה האם
במילות נזיפה חיוניות ,על שולי חולצה שנפרמו ,על כתם פרי שדבק
באחורי ה ַּשרו ָּואל ,מקווה כי קשיחות גערותיה תסגור את הדלת בפני הבכי
המאיים לפרוץ ממעמקי חזה.
כאשר סיימו הבנים רחצת רגליהן ,הצטרפו אל אביהם סביב מחצלת
האוכל שנפרשה על רצפת העפר .במרכז המחצלת ניצבה קערה העשויה
נצרים קלועים בצפיפות ובתוכה הגישה ר ְׁי ָּח ַּנה את מעט תבשילי הניחומים
שהביאו השכנות .מעטים ודלים שלא כדרכן היו תבשילי הנשים ,שכן ,כך
חישבו ,מי יודע כמה זמן תשרוד הנערה האומללה ועוד חורף מלא בפניהן
להאכיל את משפחותיהן.
השלושה חפנו את האוכל בידיהם בסדר הראוי ,האב בוחר מנתו ראשון,
אחריו חּו ָּמא ִני הבכור ורק אזְׁ ,ש ַּמ ָּעא הקטן .מילה לא הוחלפה בניהם
בדקות הספורות שארכה ארוחתם .אלמלא מחוות סנטר בודדות אשר הניעו
מהאחד לשני את כד המים ממנו גמעו ארוכות ,מטים גרונם מעלה
ושפתיהם אינן נוגעות בפי הכד ,היה יכול לטעות הצופה לחשוב כי איש
מהם אינו מודע לנוכחות השניים האחרים ,ודאי לא לנוכחות אימם הכורעת
מאחור בדממה.
7
