Page 16 - דורון בן שאול |בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים
P. 16
ספר ראשון ִ -נ ִסית ֹּו ְׁב ַּמ ָּסה ֹּבא ֹּרת ִנ ְׁש ָּב ִרים
ליבה אשר הלם ב ָּח ָּזּה כ ַּד ְׁרו ִויש סּו ִפי בטירוף מחולו .היא הניחה להבל פיו
הצונן של ההר להפיג את אדי הזיעה שעלו מגופה וחגרו אבנט של לחות
מביכה במפגש הדחוס שבין ָּח ָּזּה הכבד ובין משמני בטנה.
בזמן שהסדירה נשימתה ,שיבחה עצמה על שיצאה בשעה מוקדמת זו,
עוד בטרם עלה יום ורק בואו הקרוב מתבשר במשלחת גישוש מהססת של
קרני שמש חיוורות .הגעתה המוקדמת הותירה לה די זמן להסדרת נשימתה
ולשינון נוסף של סדר טענותיה .הפעם ,קיוותה ,תצליח לשטוח אותן בפני
ִרי ִבי ָּב ֲע ַּדאש באופן בהיר והגיוני ,מבלי שתאבד עשתונותיה ותפרוץ שוב
בבכייה המטלטל אשר גרם ל ִרי ִבי המאופק והמרוחק להתכווץ על מושבו.
אף כי הוקיר שכלה את הפוגת ההמתנה ,ישבנה של האישה ,מרופד ככל
שהיה ,הגיב בחוסר נוחות לצינה העולה מן הסלע .כללי ההתנהגות
הנאותה מנעו ממנה להיכנס אל ה ִרי ִבי ,עד אשר ישובו דיירי ה ָּח ְׁפ ַּרה מבין
השיחים אליהם פרשו לטהר בצניעות את פסולת הלילה מגופם .ככל
שהתארך הזמן ושמשו הדלה של ֱאלּול בוששה להקרין חּומּה ,טיפסה
הצינה מישבנה הקפוא אל בטנה וגלי פחד סערו בה ,מאיימים למוטט את
אחרוני הסכרים המונעים מנפשה לקרוס.
זה לה שלוש יממות שאינה ישנה .בימים הקיפו אותה שכנותיה אשר ניקו
ובישלו עבורה ,נצמדו אליה וקוננו עימה בהתלהבותן של הזוכות לראות
אסון הפוקד את זולתן ופוסח עליהן .אולם למרות רצונן הכן להיות עם
ר ְׁי ָּח ַּנה ולחוות את רוע מזלה ,עדיין קראו להן בסופו של יום חובותיהן
ואילצו אותן לשוב אל בתיהן.
בטרם יפשטו על ההר ִצ ְׁללי ָּע ֶרב והמזיקים המסתתרים בי ֹּנ ָּתם ,היה עליהן
לכנוס את ילדיהן המתרוצצים ממשעולי הכפר אל ה ָּח ְׁפר ֹּות המגנות.
להתקין עבור בעליהן השבים ממלאכת יומם קערת מים ,לרחצת רגליהם
המאובקות ופת ערבית ,למילוי בטניהם הריקות.
6
